הידיים שלו
הידיים שלו. היה בהן משהו ארוך ונקי.
ציפורניים תמיד גזוזות.
אצבעות מדוייקות מרפרפות בקלילות על הקלידים.
הייתי נוהגת להתבונן במהירות התנועה שלהן שנעה בין הלבנים לשחורים.
יד ימין מטיילת ופורטת ויד שמאל מושכת את המפוח ולוחצת על הכפתורים העגולים השחורים.
צלילים מהירים, קצביים או מרגיעים.
גם כשהיה מחלל על החליל האצבעות הארוכות והמטופחות היו נעות במהירות
משאירות בחלל צלילים ענוגים כמו הידיים.
עכשיו הקלידים דוממים וגם חורי החלילית חשופים אילמים.
הידים נדמו.
לעד.
הידיים שלה
בכל ערב לפני השינה היתה סבתא רבתא אסתר לוקחת את הלימון שנפח נשמתו ששמרה מבישולי היום
ומשפשפת את כפות ידיה שפשוף נמרץ.
לא מדלגת.
משפשפת היטב את אזור הציפורניים אחת אחת
ואחר כך את כל כף היד כולה וממשיכה עד לאמה.
בסוף הניקוי היסודי היתה מנגבת את ידיה
ומורחת כמה טיפות של שמן זית.
מחבקת יד ביד
ומסיימת את הטקס בהנחת כפות הידים הרכות על פניה
ואומרת בשקט בשקט:
"שמע ישראל..."
