יום שישי, 15 ביולי 2022

גינה לי


ימי בחרותי עברו עלי במקום קסום ירוק,  מלא חוויות. עבודה ועבודת האדמה בעיקר היתה הערך החשוב לצד חברות. 

אהבתי את המקום ולמדתי להתחבר לריחות, לשינויי העונות ובמיוחד לירוק על כל גווניו. שנים עברו, היו לי גינות, גידלתי עצים ועציצים. 

תמיד עם חלומות לחזור לעבודת אדמה של ממש אבל כנראה שהיו דברים חשובים ונכונים לי יותר.
לפני כך וכך שנים התוודעתי לאפשרות לקפוץ לביקורי עבודת אדמה בחוות אורגניות לזמנים קצרי מועד, אצל אחרים ברחבי העולם.

התחלתי באיסלנד בחווה קסומה בפיורדים המזרחיים. שם הייתי עובדת אדמה אמיתית. וזו פתחה לי את התיאבון להמשיך.
המשכתי ליפן אל חוואית מיוחדת במינה בשם נאנאקו שרק לכתוב פה את שמה ואני כבר בדרך לחזור אליה. 

משם הגעתי לחווה בצרפת הקטלונית. חווית יער בלתי נשכחת. אחר זו, נסעתי עד לחוונת קטנטונת בסאן דייגו שבארהב, שבה קיבלתי כמה שיעורים מרתקים בכלל ובינהם גם על עקרונות המטבח האורגני. משם התגלגלתי ובאתי אל גולת הכותרת בכפר קטן קרוב לרומא  למשפחת אומנים מיוחדת במינה. בין יתר עיסוקיהם האומנותיים, הם מטפחים גינה ענקית, של דונמים רבים. עם צמחים ובעלי חיים אסופיים. 

גם לשם אני מקווה לחזור בעוד קצת, אולי אולי בסתיו.


כל ביקור/ התנדבות כזו בחווה, זו בעצם מתנה קטנה שאני נותנת לעצמי לקראת או בדיוק ביום הולדת שלי.

ההקדמה הארוכה הזו כולה באה לספר על חגיגה קטנה שאני נהנית ממנה מאוד בבית החדש שבין גבעות האלונים. אני בונה לי לאט לאט "גינה" קטנה שמורכבת מעציצים ואדניות ומתחברת נפלא לכל האלונים הותיקים שמסביב לבניין.
לצד צמחי נוי יש לי גם עצי פרי ננסיים, צמחי תבלין ואפילו כמה שיחי ירקות מניבים.
כרגע אני משחקת במחשבה על עמוד הדרופוני, 

נראה.


ככה בהדרגה, מתחברת לשורשים ההם של אותו כפר הירוק כל ימות השנה, לנעורים, לאהבה ישנה.


שבת מלאה שמחה


יום שישי, 8 ביולי 2022

בדרך כלל ולפעמים

 בדרך כלל אנשים "שולחים" לי סיפורים.

לעיתים מקרוב ולעיתים מרחוק

אבל לפעמים

כן, לפעמים

שלטים, כרזות, כותרות

עוצרים לי את המבט ואחריו מיד באה זו שמצלמת

ועושה, קליק

היתרון הגדול בסוג הזה שמלבד הצילום לא צריך סיפור

כי יש בו הכל.

כמו זו למשל:



או לדוגמא המקרה הזה. איזו מחשבה נפלאה ואיזה סלוגן מוצלח
ת'אמת, לא הייתם מזמנים אם הייתם זקוקים?

ועוד עם שם כזה...


או קחו לדוגמה את זו
כשעושים האנשה לבעיה?
הופכים אותה כמעט לידידה (את הבעיה כמובן)


ואחת אחרונה מכפר קטן בספרד
מסביר קצת למה הם כל כך מתקשים )))



שבת מלאה בחיוכים וטוב


יום שישי, 1 ביולי 2022

איש אשר על

בכל בוקר כשהוא רק פותח עיינים ליבו מתמלא גאווה גדולה.
לפני שהוא יוצא לעבודה, הוא נושק למצחה של אשתו ומצחם של שני ילדיו
מניח כפות ידיו על ראש כל אחד מהם.
עוצם עיינו מברך בשקט.
הם נושאים פניו אליו בדממה וללא תזוזה. 
כך טקס של דקה.
הוא פוקח עיינו ואומר:

"לא לשכוח גם היום לסלוח".
מחייך חיוך של טוב ויוצא אל יומו.

ככל שהוא מתקרב אל המקום ליבו הולך ומתרחב.
 ברגע שרגלו דורכת  על הסף 
 מתחילה אותה רוטינה, אותו הטקס.
הוא ראשון הבאים. לפני ההמולה 
לפני כל האנשים. החשובים, העממיים, הקבועים, המזדמנים, רבבות התיירים.
הוא מוציא את המפתח הגדול מתיקו.
מביט בו לרגע,
משחיל אותו בחור המנעול ומסובב באיטיות.
הוא מקשיב.
נשמע קיליק של הענות. 

דלת העץ הישנה והגדולה  ניתנת עכשיו לפתיחה.נוגע בה ביד אחת, בשניה מוציא את המפתח ולוחץ על הידית הישנה.
הדלת נפתחת לאט.
 הוא נכנס לאולם החשוך נועל אחריו את הדלת.
 עומד באפלולית לשניות אחדות עצור נשימה.
אחר כך נושם נשימה עמוקה מריח את הרבדים העמוקים של ריחות המקום העצום.
זה המקום שלו.

הוא עושה מספר צעדים אל מרכזו של האולם
מרים את ידו בהתכוונות מלאה אל מול מצחו משם באנך מוריד אל מול בטנו  וממשיכה לסיום תנועת הצטלבות.
עכשיו ורק עכשיו
הוא מוציא את הצרור מתוך תיקו (יום יום הוא לוקח אותם איתו)
ונועץ אותם במקומם על החגורתו.

אין לשכוח שהוא זה הנושא עליו את כל המקום העצום והקדוש הזה.
הוא.
הלוא הוא, האיש אשר על המפתחות של  כל הקתדרלה!
על ידיו יישקו שעריה ודלתותיה.






 שבת של הערכה ומנוחה