יום שישי, 19 במרץ 2021

בשם הגפילטע פיש וחברים

 שורשים

למזלי נולדתי למשפחה מעורבבת.

עוד הרבה לפני הם היו כבר מעורבבים

אולי אפילו יותר ממעורב ירושלמי.

כל דור במשפחה שלי (כולל כמובן אני)

וגם הענפים, בחרו לא דומים להם אלא דווקא בשונים.

גם כשזה היה לא כל כך מקובל - לא בירושלים

ולא במקומות אחרים בארץ.

כך נטמעו להם תימנים, פרסים, תורכים ואשכנזים

לעיסת די.אן.אי אחת

תפוחה ומעניינת.

שפות

באוזני מילדות צעירה שכנו זו לצד זו 

עברית, לאדינו ויידיש באופן הכי טבעי.

ובעיר הצעירה שעל ההר

נוספו עוד ועוד שפות ליפול על אזני

ככה, כמעשה יומיומי.

היתה תקופה שהיידיש סימלה גלות וגלותיות

ואולי גם בגלל זה כמעט נעלמה

היום אוזני מתגעגעות ליידיש וללנאדינו

אלה שדיברו בה סביבי, כבר אינם, 

לצערי.



סבתא

היו לי שתי סבתות

שתיהן מהצד של אמי.

סבתא מזל - שכונתה בפי "הסבתא הגדולה",

וסבתא רבתא אסתר - שכונתה בפי "הסבתא הקטנה"

סבתא מזל היתה בשלנית אלופה.

היא ידעה להכין מעוף אחד ארוחה למאה.

נו..טוב זו טיפ טיפה הגזמה

אבל באמת.

אצלה עוף אחד הספיק למשפחה ענפה כולל שאריות ליום הבא.

סבתא רבתא אסתר -שגם כונתה כאמור בפי "הסבתא הקטנה" ,

תפסה את מקומה במטבח כסו שפית לסבתא הגדולה

שעל פיה יישק כל עניין ודבר.

היא קבלה באהבה את תפקיד הקולפת, המפרקת הקוצצת.

וכך היו השתים אם ובת מבשלות יומיום סירי מעדנות ליום חול, לחג ולשבת. 

מהצד של אבי לא זכיתי, 

בגלל המלחמה ההיא.

סבתא מזל - הסבתא הגדולה


גפילטע פיש וחברים

כילדה אוכל היתה בעיה.

כלומר לא ממש אהבתי

ובכל זאת, בעקבות הערבוב זכיתי וגדלתי לתוך המון טעמים.

באופן שגרתי שכן לו היוך מיט לוקשן (מרק העוף) לצד הדג באגריסטדה (רוטב דג בנוסח ספניולי),

הבוייוס לצד הקוגל, החלדדיץ (גרל קרושה) ליד האווס קון ארוז ( שעועית עם אורז).

כמובן שגם במיה ופול ומידי פעם איזה תבשיל בניחוח פרסי שהיה מתגנב גם הוא לשולחן של סבתי.

ותמיד תמיד היה על השולחן סחוג תוצרת בית, זכר ליציאתו של הסבא רבא שלי יחיאל רצבי, מתימן ולהליכתו במדבר עד לכאן.

הסחוג נשאר על השולחן אפילו כשמצטרפת לצידו בטבעיות, באזור פסח, צנצנת החזרת, 

שאולי בגלל זיכרון צרותיו של פרעה, ירדו המון דמעות בעת הכנתה.

ככה זה אצלנו, שולחן מעורבב לתפארה.

אז בלי להעליב בבקשה.

בזמן האחרון יותר ויותר נשמעים מילים קשות על הגפילטע - פיש וחבריו.

כאילו גם בעניין הזה יש שווים ושווים יותר.

אז הנה, 

אני מוחה!

מן הסתם אני אוהבת כמו רובנו את הטעמים שאמי מכינה (של הגפילט פיש, של הבורקס ושל הקרפלך),

כי ככה זה, 

לדעתי כמו שיש מאמאלושן יש כנראה גם מאמאטעם.

ועם כל הכבוד לסיר הדגים ברוטב אדמדם

פעמים בשנה אני מאוד נהנית מקציצות דגי הקרפיון מפולפלות בפלפל שחור - גם אם הן אפורות .

ודי, 

מספיק עם העלבות.


ולסייפא ברוח "קערת הכל ביחד זה טוב" 

ובהמשך לשרביט המוזקלי - הפעם שניים

גם במוזיקה היה כמובן ערבוב

הנפלא בשיר הזה שבמקור הוא נולד בקטלונית והנה הוא בקלילות עבר לשפת געגועים

ומי שהכיר לי אותו לא היה כלל וכלל מקהלנו.

ככה זה.


ימים טובים עם קצת פחות קיטוב

יום שלישי, 9 במרץ 2021

ים

 מים זורמים

נולדתי בעמק החם

רחוק רחוק מהים.

עוד בזמנים ההם שלא היו רכבים פרטיים ואפילו אוטובוסים זו היתה חגיגה.

כשרצינו להינפש או להתקרר היינו תופסים טרמפ כמשפחה קטנה אל המים הצלולים, 

המתנקים כל הזמן, 

שאין בהם גלים או חול ולא בונים שם ארמונות.

יש דשא ומפלים ומים נקיים, חמימים כל עונות השנה.

נסענו בקביעות לסחנה. 

שם בגיל הרבה יותר גדול כשכבר גרתי שנים על ראשו של ההר

לימד אותי שכן לשחות.

כן, ברור ששם, 

בסחנה.

אני מאוד אוהבת מעיינות ונחלים

כשהמים זורמים, נוסעים צלולים,

הם מנקים הכל - נפש וגוף ואבן



ים

את הים הכרתי בגיל הרבה יותר . 

כלומר, יצא לי לבקר בו לעיתים רחוקות

והיה בו תמיד עבורי גם וגם.

גם משיכה למראה הרחב

לגלים המשנים צבע וצורה

וגם פחות, 

למלח שהיה מתייבש על הגוף, לחול שחודר לכל מקום ונשאר להרבה זמן.

 פעם אחת לפני המון,

בחופשה בקפריסין הטורקית, בלגונה קטנה - 

התענגתי



אבל בדרך כלל

אוהבת לשבת מולו

אם אפשר על כיסא

אם אפשר שהכסא יהיה על דשא

אם אפשר רק להשקיף

אם אפשר להתנתק

או לפגוש סיפור,

לתת לגלים ולשמש שנופלת לאט

ללטף, לנקות להשקיט

ולברך שיש 

ים

ושמים

וזמן.

זמן טוב

זמן ים


ושכחתי....סורי, שרביט מוזיקלי  שאצלי מתמשך לאט לאט.

אז הנה מצרפת גם אם באיחור.

אני לא זוכרת מי הפגיש אותי אתו אבל נשבתי! מהמפגש הראשון ביננו.

הפעם המפגש היה לא רק בשמיעה אלא גם ויזואלי. 

הכלים שהאיש הזה יוצר ומנגן עליהם בהחלט גורמים להשתאות!

טוב, חייבת לציין שלא רק הכלים.

אוהבת את הסגנון, את הוואיב את החספוס

אז תקשיבו גם אתם ותיהנו

SEASICH STEVE






יום שני, 1 במרץ 2021

"הפוך קטן בבקשה"

 

חבר אחד "שלח" לי הבוקר במייל סחלב במקום קפה, כתב שזה משלוח מנות שהתעכב קצת בגלל העליות, או המגפות או הסיבובים, הפקקים ואולי בגלל העומס ברחובות בגלל פורים.

אני מתה על סחלב ועוד ביום שמסך אפור גדול יורד עליו.

אבל בכל זאת, שעת בוקר ראשונה שלי, אפשר בלי קפה?

עד גל עשרים++ לא שתיתי קפה.

במקרה הטוב של משקה חם, שתיתי קקאו. (לא שוקו, לא היה אז שוקו רק קקאו).

קקאו טוב ומושקע על בסיס חלב חם כמובן. קקאו מתוק שרק במקומות מיוחדים כמו "קפה אוסלו" ההוא שהסתתר שנים קרוב לגשר, בתל אביב, או קקאו שאמא שלי הכינה לי בתשומת לב מרובה.

כאמור, כולו על בסיס חלב חם. בשלב מסוים עברתי לנס קפה גם הוא על בסיס חלב וגם אז, רק שניים הורשו להכין לי (כן, אפילו לא אני), אותה אמאשלי שכבר הוזכרה והאיש שלצידי. 

הם ידעו להכין אותו, מתוק מתוק, חלב חם ללא שום צל צילו של קרום חלילה, כזה שבא לו להתיישב ככה בכיף שלו בכוס שלי.

אני זוכרת עד היום, עשרות שנים אחרי, כשבאנו פעם לבקר זוג אנשים שמאוד השתדלו באירוח שלנו והיא התעקשה להכין לי כוס נס קפה על בסיס חלב כהלכתו.

אחרי שבאמת טרחה והשתדלה, הגישה לי כוס מלא בדקים, לבנים, צפים כאלה ואני שהייתי בראשיתו של ההיריון הראשון שלי, ראיתי והתאמצתי, באמת התאמצתי לכלוא את הקבס שטיפס במהירות במעלה מערכת העיכול שלי...

למזלי ולמזל כל הנוכחים השירותים היו קרובים וכך גם ההתנצלות של האיש שאיתי שהעלה אישונים כלפי מעלה ומלמל: "פלא? הריון ראשון, אתם יודעים..." 

כולם, כולל המארחת המתאמצת הנהנו בהבנה תומכת ומלאה. בכלל לא משנה שאותה תופעה היתה מתרחשת גם לולא היה מדובר בהריון. כי קרומים צפים כאלה היו עושים לי את זה בכל מצב.

אולי בגלל או בזכות החוויה ההיא למדתי לשתות קפה על בסיס מים עם תוספת קטנה של חלב קר. ובא לציון, טוב לא להגזים, לי, גואל.
אחרי שנים הגיע לארץ הפתרון המושלם. הפוך קטן! כן, חייב תמיד להיות קטן. אז ורק אז היחסים בין כל המרכיבים מתמזגים באופן מושלם. 

אין לי בעיה לשתות שני "הפוך קטן" ולא אחד "הפוך גדול". שוב, זה הכל עניין של דיוקים.
כן, אני ממש אוהבת מקומות שיודעים להכין טוב "הפוך קטן". וכשלא מצליחים (ויש כאלה גם במסעדות ובתי קפה - למזלי לא רבים), אני לא מנדנדת. אבל גם לא שותה ובדרך כלל גם לא חוזרת.

אגב, בארה"ב, אני ממש מתבאסת לרוב על הקפה שלהם. ניסיתי בכל מיני ווריציות ושמות. לא, הם לא יודעים. אולי בעיקר בגלל הגדלים. המושג "קטן" לא עובד שם.

לעומת זאת ברוב אירופה, מתענגת.

פעם שתיתי המון כוסות ביום מהנוזל הזה.

למען האמת קפה וסיגריה היו עיקר התזונה שלי ביום ויש לציין שהקפה היה מתוק מתוק והסיגריה היתה לפני, תוך כדי, אחרי, ובין לבין. כלומר כל שעות הערות כמעט. עם הפסקות קטנטנות לנשימה.

אז קודם, אחרי המון ומלא שנים עם המון ומלא סיגריות, נגמלתי מהן אבל לא מהקפה המתוקמתוק. רק אחר כך, ממש בהדרגה הורדתי את כמויות הסוכר מהקפה ואז גם בהדרגה הורדתי את מספר כוסות הקפה ביום.

עדיין כשאני רוצה להתפנק "הפוך קטן" טוב, יכול לעשות את העבודה.

בעיקר עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן של סגירת המכונות הרוחשות אשמח לבקש מהמלצר שיגיד לבריסטה "הפוך קטן רגיל" והמכונה המוכספת והמצוחצחת שכל הזמן חיכתה תחייך ותכשכש בצינורותיה

וכשהמלצר יגיש לי את הכוס המוקצפת לשולחן היא תלחש 

והקול יתגלגל לי בשקט בשקט, רק ביני לבינה 

"ברוכה השבה".




בזכות השרביט המוסיקלי החלטתי להוסיף לפחות ברשומות הקרובות שיר אחד מאהבותיי המוסיקליות
 ג'ניס ג'ופלין
בנערותי הוזמנתי למסיבה בבית רחב רחב רחב ידיים, אי שם באחת השכונות הכי צפונבוניות של תל אביב.
בעודנו רוקדים לצלילי תקליטים ולהיטים של אותה תקופה הושמע שיר של זמרת שלא שמעתי מעודי וגם הסגנון שלה היה שונה מהביטלס, האבנים המתגלגלות ועוד כאלה. 
באמת, באמת שקפאתי במקומי.  כשסוף סוף נרגעתי נגשתי לבחור האחראי על המוזיקה (לא, לא היו אז די.ג'י, סתם בחורים שאהבו ואספו תקליטים) ושאלתי - "סליחה, מה זה היה?" והוא הסתכל עלי, קצת בזלזול קצת בהערכה 
"מה? קוסמיק בלוז?" "כך קוראים לזמרת?" שאלתי, טוב, פה כבר הצחקתי אותו "זה שם השיר, לזמרת קוראים ג'ניס ג'ופלין, לא מכירה? הא.." 
הסתובב להמשיך לסובב תקליטים ואני המשכתי את הערב בלשנן - את שמה ואת שם השיר. חברה מאוד טובה הפתיעה אותי ליום הולדת אחרי ששמעה אותי חוזרת ומדברת על השיר ועל הזמרת וקנתה לי את התקליט שלה. זה היה התקליט הראשון באוסף שלי. שנים הייתי בטוחה שהיא זמרת שחורה, רק זמרות שחורות נשמעו כך. כן, היא נתנה את הנשמה. דרכה גם גיליתי שאני מאוד אוהבת בלוז


שבוע טוב