יום ראשון, 12 ביולי 2020

ההולך לצד הגלים

בכל ערב כשאנחנו יורדים אל הטיילת, פורסים את המתקפלים הנוחים שלנו מול הים, מתרווחים ונותנים לשקיעה, למראה הגלים הבאים והולכים, 
לקולות המים הנפגשים לדיבור עם החולות, לנקות אותנו מרעשי היומיום. 
יורדת עלינו שלווה גדולה.
ואז, אחרי זמן, השקט מפנה מקום להתבוננות בהולכים על פני הטיילת הפרוסה בפנינו כבמה גדולה ומתחדשת.
שם על הבמה הגדולה הזו יש את המשפחות ויש את הרצות בקבוצות. 
יש בודדים ויש בזוגות. יש שבאו לטייל וליהנות מהבריזה של ערב-ים ויש חדורי מטרה להסרת קלוריות או במצוות רופא מלומדה. 
יש קבועים וכמובן יש מזדמנים. בולטים הם אלה שבסופ"ש ניהלו דיבור עם המשקל והחליטו: מראשון, זהו ודי.
ויש איש אחד קבוע. בשעה יעודה ערב ערב הוא בא. צועד במרץ. 
לבוש בחולצת בד לבנה מכופתרת ובמכנסים כהים. כיפה שמוטה על ראשו. צועד מבלי לתת לדבר להסיח את דעתו. מבטו מרוכז קדימה כאומר: אני הולך. זוזו בבקשה הצידה.
מאזנו לא משתלשל חוט ואפילו לא נעוץ בו אביזר. 
ראשו מוטה קדימה כאומר אל הגוף המתגייס מאחור, לך ישר! אל תסטה ימינה או שמאלה, אל תתן לשום דבר להאט אותך.  
נראה שהוא מסיים את מצוות תפילת "ערבית" נכנס אל רכבו שיודע בעצמו את הדרך ובא להשלים את מצוות "ותלך".

הוא בולט בנוף הצועדים בעיקר בזכות בגדיו שמצביעים שבא מהעבודה. יש להניח שבאיזה משרד שיש לו גם מזכירה ותיקה ומשם בסיום יום העבודה הוא ממהר אל התפילה.

 בסיום התפילה ולאחר "עלינו לשבח" הוא מגיע לפה מבלי לעצור בדרך.  
אולי אם יעצור, יוותר חלילה על "ותלך". 
מאז שחש בזרועו ולאחר אותה שיחה עם רופאיו הוא הוסיף עוד אחת לתרי"ג ומקפיד לא מחמיץ את "ותלך".

והרי ידוע הדבר שאם רק תתן ידך להסחה, מיד זו תקפוץ ותשתלט עליך בשמחה.
בכל ערב כשאנחנו מתיישבים אל מול הגלים, תופסים שקיעה ושלווה 
אני כבר מצפה. 
זה טיבה של השגרה.

שלא נפסיק ים
ושלא נפסיק ללכת


יום חמישי, 9 ביולי 2020

פרויקט 7*7 שביעי מתוך שבע

פרויקט 7 על 7

שבעה ימים
שבעה צילומים

עולם עם מסכה.

 שבעה צילומים צולמו במצלמה.

שביעי ואחרון ירד והצטרף לאחיו:

מסכה מסמיקה



ועל זה נאמר:
תם ולא נשלם

יום שלישי, 7 ביולי 2020

פרויקט 7*7 שישי משבע

פרויקט 7 על 7

שבעה ימים
שבעה צילומים

עולם עם מסכה.

 שבעה צילומים צולמו במצלמה.

שישי ירד:

מסכה מתכוננת ליציאה


נותר עוד אחד
במצלמה

יום ראשון, 5 ביולי 2020

פרויקט 7*7 רביעי משבע

פרויקט 7 על 7

שבעה ימים
שבעה צילומים

עולם עם מסכה.

 שבעה צילומים צולמו במצלמה.

רביעי ירד:
מסכה נאחזת
או 
מסכת בזרוע נטויה


נשארו שלושה


יום שישי, 3 ביולי 2020

פרוייקט 7*7 שני משבע

 פרוייקט 7 על 7

שבעה ימים
שבעה צילומים

עולם עם מסכה.

 שבעה צילומים צולמו במצלמה.

שני ירד:
מסכה אחורית 


נותרו חמישה

יום חמישי, 2 ביולי 2020

פרוייקט 7*7 - אחד משבע

פרוייקט 7 על 7

שבעה ימים
שבעה צילומים

עולם עם מסכה.

 שבעה צילומים צולמו במצלמה
אחד ירד:

מסכה עייפה נוסעת לעבודה.

נותרו שישה

יום רביעי, 24 ביוני 2020

סוף סוף דייט

ושיק שיק שק הקטר נשף
ותיק תיק תק הגלגל חרק...
הנה שבה הרכבת.
הנה היא חולפת עוברת ואני אתה ויש לי שיר בלב שהיא חזרה.
במהלך ימים רבים ראיתי אותן חולפות על הפסים. ריקות, עצובות, הולכות ושבות.
תהיתי למה? למה הן רצות כך ריקות על הפסים?
אולי בכדי לאמן את הרכבים
(כ' דגושה), אלו היושבים מול ההגה הרכבתי ומנהיגים אחריהם את הקרונות. דואגים שירוצו אחריהם בשורה, בלי להותיר רווחים? כלומר לשמור על כושר קרונות אחראי וקבוצתי.
אולי,בכדי לשמר את הגלגלים והפסים שלא ירגישו מבודדים או חלילה בודדים שרק צופים בהם מרחוק?
אולי כי הקרונות התגעגעו כמוני לצפות בגלים?
ואולי כי התגעגעו לאנשים ולסיפורים שהם מביאים כשהם עולים ולוקחים אותם איתם כשהם יורדים, מפנים מקום לבאים?
אתמול היא חזרה סוף סוף אחרי המון ביחבושים והתלבטויות (בעייני מוזרות. מכיוון שהאוטובוסים המשיכו ופעלו), לעצור בתחנות ולהזמין אליה אנשים.
היום אני שבתי אליה. עם חיוך שהסתתר מאחורי מסכה ורון בלב שממילא מסתתר לו כל הזמן.
אחרי שהזמנתי באתר מקום כנדרש ואחרי שפקח בדק לי את הברקוד במסך הקטן של החכם מכל אדם.  נכנסתי בשעריה.
שעת בוקר.עד לפני קצת, בשעות האלה, היא היתה עמוסה להתפקע. 
עכשיו לכל איש מרחב, מושב כפול משלו.
לכל איש ולכל סיפור יש מקום להתפזר.
אולי בגלל הרווחים הגדולים והפיזור היה לי קשה לתפוס סיפור מאחד האחרים ולקחת אותו אלי? אולי.
ובכל זאת מאוד נהנתי ותוך 50 דקות קטנות כבר הגעתי וירדתי.
מקווה שלא יעצרו אותנו שוב מלקיים את הדייט השבועי שלנו. 
גם אם אולי יהיה לה קשה לזהות שזו אני החמושה במסכה ואולי גם במשקפיים. 
אני אזהה אותה בכל מצב, 
בוא אבוא גם בשבוע שאחריו - ומאוד מקווה שגם היא לא תאכזב אותי.