יום שישי, 30 בספטמבר 2022

בדרך כלל

 בדרך כלל הוא מבלה את שעות האור במשרד שלו

חפון בין תיקי לקוחות וצגי מחשב.

בדרך כלל המספרים והחישובים הם עולמו 

וכמובן שיחות כשצריך עם אלה שלהם הוא נותן שירות.

פעם השיחות, הפגישות - גזלו ממנו זמן רב.
היום הוא משתדל בדרך כלל, להתכתב קצרות במיילים.
אם לעיתים צריך קצת יותר, עושים זאת המזכירה והעוזר. 
הוא מעדיף לנצל את הזמן למה שהוא קורה, "לב ליבה של העבודה"
מידי פעם ולא לעיתים מזומנות הוא נאלץ לעזוב את המשרד לפגישה עם לקוח גדול.
זה אומר, לבטל את "לב ליבה" ליום שלם
ולעסוק בעיקר במה שהוא מכנה "אדוות הכרחיות".
או אז, הוא מעדיף להשתמש בשירותיה של הרכבת. 
היא מאפשרת לנצל היטב את הזמן, לשלוח ולענות למיילים, לדבר קצרות בטלפון,
להכין עוד חישוב ולסיים עוד דוח קטן. 
העיקר לא לבזבז לגמרי את הזמן.
בדרך כלל בשעה זו, כשהשמש כמעט והמזכירה כבר לא 
ושקט בכל המשרד,
הוא מכין את רשימת המטלות למחר. 
המטלות שלו, שלה ושל העוזר-סטאג'ר ששכר.
מכין לכל אחד רשימה על דף.
בדרך כלל.
כשקורה והוא נאלץ לעזוב את המשרד והוא שב ברכבת, 
הוא מכין את הרשימות במחשב הקטן.
שהרי אי אפשר לשנות את כל הבדרך כלל
ומחר, יהיה מחר
ואיך ידעו כולם בלי רשימה מה תפקידם



שבת נעימה
וחתימה טובה


יום שבת, 24 בספטמבר 2022

פעם בשבועיים

 פעם בשבועיים זה התור שלו.

כמו אותם בני זוג פרודים שמשנעים בינהם את הילדים,

כך אתה,  גם הוא ואחותו.

פעם בשבועיים בשבת, לפעמים שבתבוקר לעיתים צהרים, לחילופין אחר הצהרים, בהתאם להתפנות שלו - מעיסוקים, ילדים וזוגתו.

הוא מפנה, מתפנה לשעות אמא.

מופקד על להוציא אותה מלבדותה.

יוצא אתה לטיול קטן, לשבת תרבות או סתם ישיבה עם סנדוויץ מול הים.

לוקח פסק זמן מהמירוץ שלו ומקדיש לה זמן.

מכבה לשעה או קצת יותר את הקשר לעולם.

שואל ובעיקר מקשיב.

בשבתות שלו היא אורזת מראש סבלנות, מחכה לו תמיד עם המון אורך רוח.

כמו שחכתה אז

כשחזר מטיול של הצופים או אחר כך כשב מהצבא.

כך גם עתה.

מחכה ומצפה.

יודעת שקצת לפני יצלצל וישאל, את מוכנה?

והיא תענה, כן, בוודאי, אני כבר יורדת.

והוא יגיד, לאט, לאט. אין מה למהר.

אבל היא, מאוד ממהרת , 

לא להפסיד זמן של נחת 

זמן  קצר של יחד.


שבת ברוכה

ושנה טובה טובה טובה



יום שישי, 9 בספטמבר 2022

היש דברים חינם?

דיליה הגיעה לכאן לפני עשור ויותר מאוזבקיסטאן. עברה מכפר הררי קטן אי שם, אל העיר הלבנה, הפועמת, שלא יודעת רגע של הפסקה.

באה כמו רבות ורבים אחרים. בדרכי העבודה. במטרה ברורה לאסוף ולשלוח כמה שיותר כספים. 

אשה צעירה, חסונה וגרושה. אמא לשני ילדים, בת ובן בגילאי ראשית העשרה. השאירה אותם מאחור תחת חסותה של אמה. עשתה את כל המסע הארוך בכדי להיטיב את מצב בני המשפחה ואולי גם להתרחק מהמסורות והעיינים הבוחנות. 

פה התחילה כעובדת במסעדה רוסית - אוסבקית ומשם אל טיפול בקשישה וכשזו הלכה לעולמה וגם תוקף האשרה הסתיים החליטה דיליה להשאר. לומדת שאפשר גם אחרת.

היא הצליחה להתקיים ובעיקר לקיים שם בכבוד וברווחה את משפחתה הרחבה.
גם הם שם שמחו על בחירתה להיות כאן. שולחת להם מידי חודש מצלצלים ומטלטלים ורחוקה מהלשונות המתגלגלות והמלהגות. 

מנהלת יום יום שיחות חינוך וגעגוע עם הילדים מקבלת מאמה עדכונים שוטפים.


במהרה גילתה שניתן לעבוד כאן מתחת לרדאר בנקיון אצל אנשים פרטיים. הכסף נשקל על ידה במזומנים בלי הצהרות ובאין מסמכים.
הילדים גדלו, למדו באוניברסיאות, רכשו מקצועות מכובדים. היא בנתה לעצמה שם בית רחב ידיים, כשאין בכוונתה לחזור בינתיים.
יום אחד הכירה כאן איש, נפגשו פעם, פעמים אולי שלוש. קבעו  שיצלצל ויתאמו עוד.
ימים אחדים לאחר מכן בדרכה אל חדר השותפות השכור, אחרי שנקתה שני בתים מרווחים וחשה עייפות וגעגועים, נתפסה עי שוטרי ההגירה. 

בלי כבוד הועברה למאסר עד לגירושה. עולמה קרס עליה, היתה אבודה, הנה היא שוב כשלה.
הטלפון צלצל, סיפרה לו על מאסרה, הוא הקשיב שתק רגעים ואמר, יש לי הצעה.

הוא דיבר, היא הקשיבה, נרגשת.

המומה.

אחרי שתיקה קצרה וניגוב הדמעות
השיבה בחיוב.


שעות מעטות חלפו. הוא הגיע, מלווה בעורך דין, עם כרטיסי טיסה לקפריסין.
דיליה שוחררה, נסעו מיד לשער היציאה, חבוקים.
בקפריסין מיהרו למשרדו של ראש העיר, מלאו טפסים, עמדו נרגשים, חתמו בנשיקה. 

מתחילים חיים חדשים.


היא זוכה פה להמשיך בשקט, ללא חשש ופחד מכל שליח של משרד הפנים, חפה מהטרדה של שוטרים עם וללא מדים.
יכולה לחיות את החופש של כאן, להרוויח והמשיך לממן את כולם שם.

מחכה בסבלנות לתעודה הכחולה.

לומדת ומתאמצת לנשום עמוק בהודיה.


והוא,
הוא מקבל אישה לכל עניין וצורך.

חופש? רומנטיקה? מעשה של חסד?
מממ....נגיד.


החיים.
מה שהם מזמנים.

*בפעם הזו, מבוסס על מקרה אמיתי.




יום שישי, 26 באוגוסט 2022

משם לפה

 היא עזבה שם הכל ואת כולם באה לפה הגיעה מארץ הממליגה והמיטיטאי אל ארץ הולדתו של בן האלוהים ודרך יסוריו.

השאירה שם הורים וילדה

באה לכאן כי שמעה שפה יש עתיד ושם - בעיקר עבר.

שם היתה טכנאית במעבדה פה היא מטפלת באישה קשישה.

מסתגלת. לומדת, חוסכת ושולחת  כל מה שחסר שם יחד עם מילים מלאי געגועים מכאן.

לומדת פה לאט מנהגים, התנהגויות ומילים בודדות בשפתו של שם. 

שפה חותכת, נשברת, קשה. נשמעת באוזניה כשפת מריבה.

נפגשת בקביעות עם נשים כמוה שבאו משם גם הן לעבוד כמטפלות פה. חבורת בודדות שמתאחדת.

נהנות לדבר בשפתן, לקשקש סתם, לקטר קצת על גורלן והתגעגע בחבורה. 

כך הגעגוע מתחלק ומתפזר ואפילו מתפוגג קצת. 

בראשון הן נאספות תחת כנפיה המזמנות של מריה. אומרות תפילות מחזקות ומתחזקות.  מידי שבוע. בונות שוב את הגשר בין פה לשם.

במהלך השבוע היא בעיקר שורדת, משתדלת להרים ראש, לחפש בכל יום את הלימונדה שבמצב מחפשת דברים ומנהגים שהיא יכולה להתחבר ואפילו לאמץ. דואגת לקשר עם הרחוק כל יום. כשהקשישה הולכת לנום את תנומת הלילה היא לוקחת את הטלפון, נכנסת לחדר המוקצה לה ומשוחחת עם בתה יחידתה.

יום ראשון אחד, מיד אחרי המפגש עם מריה, אם האמהות, כשסיימה להזיל דמעות של געגוע ומקווה שתפילותיה יעלו ויביאו תשובות טובות, בתחנת האוטובוס פגשה איש. מבט ועוד אחד. אחר כך חיוך ואז ניגש ומיד פנה בשפתה.

כאילו הכיר אותה מימים ימימה.

 בתחילה הופתעה אחר נענתה. לאט ובהדרגה פיתחו קשר. 

מילים של שפת אם, על בית וצחוק הפכו למלים של חיבור וחיזור נעים ומתוק. הלב שלה שהיה מרוקן זמן רב, לאט נפתח והתמלא בשמחה, חיבה ותקוה. היו נוהגים להפגש מעט אחרי התפילה, ביום האחד בשבוע שהיה כולו שלה. נפגשים בחדר קטן בשולי העיר ואחר כך נוהגים לקנח בבית קפה. טועמים משהו וממלאים פיהם במילים של מתיקות מרחרחים זה בזו עוד ריחות שהיו נושאים זו מזה, אוצרים בתוכם כמה שאפשר לקראת הפרידה, עד לשבוע הבא. 

אחרי שהיה מלקק את שפתיה בנשיקה אחרונה מלטף ברכות את פניה ליטוף אחד נוסף, היה נפנה והולך. 

הוא למשפחתו, אשתו וילדיו והיא אוספת בסל את כל הרגעים האלה של כוח לפני שהיא חוזרת לבית ההוא הזר לעוד שבוע במחיצת הקשישה.

 חולמת על היום שיבוא ולצמיתות יאסוף אותה.



שבת של שמחה 







יום ראשון, 7 באוגוסט 2022

יש לי

יש לי חברה שמטפסת על הרים ובודקת גאיות ונחלים בארץ, בעולם 

בכל מקום ומקום ואין נסתר ממנה ואין  קטן או גדול 

והכי כיף אתה בהליכה ובטיול בכל פינה, לעלות ואפילו לזחול.

יש לי חברה שמחברת חיבורים ולא נותנת שישאירוה לעולם מאחור, בצללים.

יש לי חברה עצובה שהיתה פעם הכי שמחה ועליזה.

יש לי חברה די בודדה שפוחדת להפריע לאחרים והיא כל כך עצורה שזה משאיר אותה בעיקר לבדה.

יש לי חברה מאוד נבונה שיודעת להקשיב ויודעת להרגיע וכשצריך, גם להושיב.

יש לי חברה שיודעת לספר בדיחות ואיתה כל פגישה היא חתיכת חגיגה.

יש לי אחת רצינית ואחת צחקנית אחת קשובה ואחת כאילו מקשיבה אחת לבילוי ואחת לתמיכה ואחת שתמיד אתה השיחות הן מלב אל לב, אמתיות, משמעותיות נוגעות, כמעט טיפוליות.

אחת שיוצרת אחת שאוצרת אחת רחוק ואחת מלאה בצחוק 

אחת אומנית ואחת יצירתית, אחת אמיצה ואחת פחדנית.

יש לי חברות, לא כל כך רבות אבל מאוד מיוחדות.

הן מעגל התמיכה והמשענת בעת צרה כמו בעת שמחה.


ואני?

אני איתן כמעט הכל חווה

ויום יום זוכה ומודה.

בכל ולכל אחת ואחת


יש לי חברות.



שיהיה על כולנו שבוע רגוע

יום שישי, 15 ביולי 2022

גינה לי


ימי בחרותי עברו עלי במקום קסום ירוק,  מלא חוויות. עבודה ועבודת האדמה בעיקר היתה הערך החשוב לצד חברות. 

אהבתי את המקום ולמדתי להתחבר לריחות, לשינויי העונות ובמיוחד לירוק על כל גווניו. שנים עברו, היו לי גינות, גידלתי עצים ועציצים. 

תמיד עם חלומות לחזור לעבודת אדמה של ממש אבל כנראה שהיו דברים חשובים ונכונים לי יותר.
לפני כך וכך שנים התוודעתי לאפשרות לקפוץ לביקורי עבודת אדמה בחוות אורגניות לזמנים קצרי מועד, אצל אחרים ברחבי העולם.

התחלתי באיסלנד בחווה קסומה בפיורדים המזרחיים. שם הייתי עובדת אדמה אמיתית. וזו פתחה לי את התיאבון להמשיך.
המשכתי ליפן אל חוואית מיוחדת במינה בשם נאנאקו שרק לכתוב פה את שמה ואני כבר בדרך לחזור אליה. 

משם הגעתי לחווה בצרפת הקטלונית. חווית יער בלתי נשכחת. אחר זו, נסעתי עד לחוונת קטנטונת בסאן דייגו שבארהב, שבה קיבלתי כמה שיעורים מרתקים בכלל ובינהם גם על עקרונות המטבח האורגני. משם התגלגלתי ובאתי אל גולת הכותרת בכפר קטן קרוב לרומא  למשפחת אומנים מיוחדת במינה. בין יתר עיסוקיהם האומנותיים, הם מטפחים גינה ענקית, של דונמים רבים. עם צמחים ובעלי חיים אסופיים. 

גם לשם אני מקווה לחזור בעוד קצת, אולי אולי בסתיו.


כל ביקור/ התנדבות כזו בחווה, זו בעצם מתנה קטנה שאני נותנת לעצמי לקראת או בדיוק ביום הולדת שלי.

ההקדמה הארוכה הזו כולה באה לספר על חגיגה קטנה שאני נהנית ממנה מאוד בבית החדש שבין גבעות האלונים. אני בונה לי לאט לאט "גינה" קטנה שמורכבת מעציצים ואדניות ומתחברת נפלא לכל האלונים הותיקים שמסביב לבניין.
לצד צמחי נוי יש לי גם עצי פרי ננסיים, צמחי תבלין ואפילו כמה שיחי ירקות מניבים.
כרגע אני משחקת במחשבה על עמוד הדרופוני, 

נראה.


ככה בהדרגה, מתחברת לשורשים ההם של אותו כפר הירוק כל ימות השנה, לנעורים, לאהבה ישנה.


שבת מלאה שמחה


יום שישי, 8 ביולי 2022

בדרך כלל ולפעמים

 בדרך כלל אנשים "שולחים" לי סיפורים.

לעיתים מקרוב ולעיתים מרחוק

אבל לפעמים

כן, לפעמים

שלטים, כרזות, כותרות

עוצרים לי את המבט ואחריו מיד באה זו שמצלמת

ועושה, קליק

היתרון הגדול בסוג הזה שמלבד הצילום לא צריך סיפור

כי יש בו הכל.

כמו זו למשל:



או לדוגמא המקרה הזה. איזו מחשבה נפלאה ואיזה סלוגן מוצלח
ת'אמת, לא הייתם מזמנים אם הייתם זקוקים?

ועוד עם שם כזה...


או קחו לדוגמה את זו
כשעושים האנשה לבעיה?
הופכים אותה כמעט לידידה (את הבעיה כמובן)


ואחת אחרונה מכפר קטן בספרד
מסביר קצת למה הם כל כך מתקשים )))



שבת מלאה בחיוכים וטוב