ברטה נהגה לשבת משעות הבוקר ליד השולחן בגינה הקטנה
שחיבקה את ביתה.
בית קטן גם גג מחודד וחלונות מאירים.
ישבה לאסוף את הכוח של אמת מהסביבה ומתוכה
הם היו מגיעים אליה כשהצטרכו.
פותחים את השער הקטן שנהג לרשרש בפעמון.
מחפשים אותה בעיניהם. האם היא נבטה דרך החלון או
יושבה בגינה? ובהתאם מצטרפים.
רונה, באה כמעט מתוך הרגל, רגליה נשאוה מעצמם.
באה, תרה בעינה ומצאה את ברטה בגינה.
נגשה, אמרה שלום והתישבה.
ברטה, הרימה עיני תכלת מחויכות "רונה שלי את
רונה" זמררה.
והתחילה לערבב את הקלפים בידיים מיומנות.
פזרה על השולחן בחשה בהן ושוב אספה.
התבוננה ברונה. ראתה את קימוטים הקטנים שבין הגבות.
את הרטט הקל שהיה חולף ובא בשפתיים ואת השאלה שנעצרה בעיניים.
לרגע עצרה מהמשחק בקלפים ואמרה "אולי נפתח
היום בקפה?"
היא לא חיכתה לתשובה קמה "בינתיים קחי לך רגעים לשקוט, אני כבר באה".
היוא צעדה בקלילות ונכנסה אל הבית.
רונה נתנה לתריסי העיניים ליפול. ובקול פנימי חזרה
"קחי לך רגעים של שקט. עצרי את הסערה. את יכולה".
ריח הקפה בישר את חזרתה של ברטה אל הגן ואל
השולחן.
רונה פקחה עיניים עוקבת אחר תנועות המזיגה
המדודות של ברטה.
שתי ידיה של רונה הושטו לקחת את כוס הקפה.
"לאט לאט ומתוך כוונה שלמה" אמרה ברטה
רונה קירבה את הכוס אל אפה. שאפה פנימה את הבל
הקפה החם.
שתתה לאט.
ברטה התבוננה ועקבה אחרי כל תנועה מתנועות הלגימה.
איך הקפה נשאב אל הפה, איך רונה מגוללת ובולעת איך נראית הגורגרת העולה ויורדת.
שמה לב להפסקה בין לגימה ללגימה. מה קורה לקמטוטים הקטנים בין הגבות, איך
ההבעות משתנות.
כשסיימה רונה לשתות את הקפה היא הגישה את הכוס לברטה
ברטה לקחה את הכוס ובאחת הפכה אותה על הצלוחית שחיכתה.
עכשיו ההמתנה. שאריות הקפה צריכות לצייר את
הסיפור.
ברטה שוב לוקחת את בקלפים ומערבבת.
מגישה את חבילת הקלפים לרונה , רונה יודעת.
גבה נקשט דרוך, היא מושיטה יד רועדת, חוצה את החבילה ולוקחת קלף.
ברטה מערבבת שוב ומושיטה.
רונה חוזרת ובוחרת קלף כך עוד אחד ועוד אחד סך הכל חמישה.
ברטה ורונה מסתכלות זו על זו.
