יום שני, 21 בנובמבר 2022

עניין של יומיום

לכל מקום ובכל אזור יש לו פרלמנט משלו.

הפרלמט של צ'וריקה מתכנס יום יום.

אחד אחד הם עולים, באים אל הגשר. 

הלא הוא השער של צ'וריקה.

הם מתאספים לרגעים של שתיקה משותפת, לדיבור, העברת ידיעות, חיווי דעות. 

איך יהיה היבול השנה.

מי יקצור ברינה ומי בדמעה.

מי יוביל את עדריו למרעה הקיץ והאם השועלים, הזאבים ויתר המרעים יפגעו או יובסו.

לאיזו חתונה מצפים ואיזו כלה תיובא מהכפר הסמוך, מי מכיר את משפחתה ומהי הנדוניה.

מפה ומשם הם כמובן מוציאים מהכיס איזה בקבוק קטן ללגימה וקופסת טבק להרחה. 

אלברטוס אפילו הביא אתו היום בשקית חומה כמה בסקווצים שאשתו אפתה, ככה לכרסם קצת שהבטן לא תהיה ריקה כשמדברים ושותים לגימה. 

השקית עוברת מיד ליד ומתרוקנת לאט לאט תוך כדי דברי ברכה לידיה הטובות של רוזניקה אשתו הבלעדית של אלברטוס. 

חבורה ותיקה. 

מכירים כולם את כולם עוד מהתחלה. מהשורשים אל הגזע הענפים והעלים. 

גם יודעים היטב אילו עלים נשרו אצל כל אחד ואילו ניצנים מתכוננים לפרוח.

זו הדרך אצל הצ'וריקים

שומרים ומשמרים

מקשיבים ומספרים

והכי חשוב, יום יום נפגשים.

דנים ומתפלמסים על עניינים חשובים ברומו של יומיום.

והכלב, דבוס, גם.


שבוע טוב


יום שישי, 4 בנובמבר 2022

איש בין השמשות

בכל יום ברגע שהוא מתעורר וקם

הוא מציץ מבעד לחלונו אל השמים.
בודק כמה הם מאירים את פניו או חלילה לא.
בהתאם, הוא לובש את ההבעה של מצב רוחו וגם את בגדיו.
ניגש לשטוף ולנסות ולהסיר מעליו
את חשכת הליל.
בכל יום כשהשמש באה הוא מלא תקוה  שהיא תכנס אליו פנימה ותאיר גם שם.
מישהו אמר לו עוד כשהיה קטן, שאור השמש מבריח אפילו שדים עקשניים.

הוא מאמין לזה עד עכשיו.
הוא ניגש למטבח, מפעיל את מכונת הקפה הותיקה שמשמיעה קרקושים וקירקושיות. נחה לרגע, ממשיכה ומגיעה לשלב שבו היא מטפטפת אל הכוס נוזל שחור וריחני. 

הוא עומד, נשען, מביט במכונה ובכוס.
כשהמכונה מסיימת, הוא אוחז בכוס החמה בשתי כפות ידיו הגסות ויוצא. 

מתישב על מפתן הבית.

זה זמן השמש שלו.
הוא נותן לה לבוא אליו.
ממשיך לשבת כך עוד זמן רב.
לאט לאט הוא פושט בגדיו.

עוצם את עיינו.
מתמסר לה

בכל תא מתאי גופו ונפשו.
מחכה לגאולה.

שתבוא.


אם לא זו הפעם
אולי ביום המחר

או אולי בשלב יותר מאוחר.




יום שישי, 21 באוקטובר 2022

איש צב

כולנו מכירים אנשים. 

יש אנשים מכל הסוגים ומהמון מינים.

יש איש צבעים ואיש כעסים יש איש ברכות ואיש אשכולות. יש איש חברים ואיש סתרים.

יש מגוון נפלא של אנשים שעושים את החיים צבעוניים ומלאי רבדים.

אתה פוגש אותם אחד אחד או בקבוצות. בבית, בעבודה, בקרני רחובות.

הפעם עבר בדרכי איש צב, יותר נכון, ישב מולי.

הוא נמצא תמיד עם העיקר של ביתו על הגב. 

הוא נכנס או מגיח משם בכל מקום ובכל מצב.

הוא יכול לשבת עם אנשים אבל באותו זמן להסתופף בפנים ולהיות לבד. 

הוא מרגיש מלא בפנים ובעיקר בדרך כלל, הוא לא צריך באמת אף אחד. 

לפעמים יש שטועים וחושבים שהוא איש חסר בית, שהוא מאוד בודד ואולי אפילו איך להגיד, לא כל כך. 

אך הוא פשוט נושא את הכל וכולם איתו לאן שהוא הולך או פונה.

ככה הוא יכול להנות מהכל ומהעולם

מבלי לבזבז משאבים או זמן.

יש לו תיק קטן על הגב.

בבוקר הוא תולה את ביתו על כתפיו ויוצא לעיסוקיו.

כשמתאים לו הוא פותח את תריסיו

וכשנגמר הוא מגיף את חלונותיו.

איש צב.







שבת נהדרת

יום שישי, 7 באוקטובר 2022

חלמתי

 חלמתי והתעוררתי זוכרת.

מנסה לפענח עם עצמי, אם היה או חלמתי חלום.

בדרך כלל איני זוכרת.

אבל הפעם השאיר בי את חותמו.

מישהי שהכרתי לא מזמן, שרה. ככה דרכנו נפגשו ומצאנו את עצמנו קצת נקשרות. החלק הזה, באמיתי.

בחלומי, שרה ואני דיברנו פעם והסתבר שאבי והוריה מאותה עיירה שלפני השואה. 

מכאן לשם שמענו על איזו גויי'תה, שעזרה והחלטנו ביחד לחפש אותה. 

דרך קשרים משותפים מצאנו שהיא חיה בעיר קטנה בארה"ב הגדולה ואנחנו עושות דרכנו לשם בכדי להוקיר לה תודה.

הגענו שתינו עד לרחוב מגוריה, מישהו הצביע על דירתה.

אני נחושה, הולכת בראש, שרה קצת מהססת מאחור...

ויקיצה.

אין לי מושג על מה ולמה חלום זה בא.

ועל מה ולמה התעוררתי ממש לפני המפגש.

ועל שום מה הוא נותר בזיכרוני ונשאר.


שבת שלווה


יום שישי, 30 בספטמבר 2022

בדרך כלל

 בדרך כלל הוא מבלה את שעות האור במשרד שלו

חפון בין תיקי לקוחות וצגי מחשב.

בדרך כלל המספרים והחישובים הם עולמו 

וכמובן שיחות כשצריך עם אלה שלהם הוא נותן שירות.

פעם השיחות, הפגישות - גזלו ממנו זמן רב.
היום הוא משתדל בדרך כלל, להתכתב קצרות במיילים.
אם לעיתים צריך קצת יותר, עושים זאת המזכירה והעוזר. 
הוא מעדיף לנצל את הזמן למה שהוא קורה, "לב ליבה של העבודה"
מידי פעם ולא לעיתים מזומנות הוא נאלץ לעזוב את המשרד לפגישה עם לקוח גדול.
זה אומר, לבטל את "לב ליבה" ליום שלם
ולעסוק בעיקר במה שהוא מכנה "אדוות הכרחיות".
או אז, הוא מעדיף להשתמש בשירותיה של הרכבת. 
היא מאפשרת לנצל היטב את הזמן, לשלוח ולענות למיילים, לדבר קצרות בטלפון,
להכין עוד חישוב ולסיים עוד דוח קטן. 
העיקר לא לבזבז לגמרי את הזמן.
בדרך כלל בשעה זו, כשהשמש כמעט והמזכירה כבר לא 
ושקט בכל המשרד,
הוא מכין את רשימת המטלות למחר. 
המטלות שלו, שלה ושל העוזר-סטאג'ר ששכר.
מכין לכל אחד רשימה על דף.
בדרך כלל.
כשקורה והוא נאלץ לעזוב את המשרד והוא שב ברכבת, 
הוא מכין את הרשימות במחשב הקטן.
שהרי אי אפשר לשנות את כל הבדרך כלל
ומחר, יהיה מחר
ואיך ידעו כולם בלי רשימה מה תפקידם



שבת נעימה
וחתימה טובה


יום שבת, 24 בספטמבר 2022

פעם בשבועיים

 פעם בשבועיים זה התור שלו.

כמו אותם בני זוג פרודים שמשנעים בינהם את הילדים,

כך אתה,  גם הוא ואחותו.

פעם בשבועיים בשבת, לפעמים שבתבוקר לעיתים צהרים, לחילופין אחר הצהרים, בהתאם להתפנות שלו - מעיסוקים, ילדים וזוגתו.

הוא מפנה, מתפנה לשעות אמא.

מופקד על להוציא אותה מלבדותה.

יוצא אתה לטיול קטן, לשבת תרבות או סתם ישיבה עם סנדוויץ מול הים.

לוקח פסק זמן מהמירוץ שלו ומקדיש לה זמן.

מכבה לשעה או קצת יותר את הקשר לעולם.

שואל ובעיקר מקשיב.

בשבתות שלו היא אורזת מראש סבלנות, מחכה לו תמיד עם המון אורך רוח.

כמו שחכתה אז

כשחזר מטיול של הצופים או אחר כך כשב מהצבא.

כך גם עתה.

מחכה ומצפה.

יודעת שקצת לפני יצלצל וישאל, את מוכנה?

והיא תענה, כן, בוודאי, אני כבר יורדת.

והוא יגיד, לאט, לאט. אין מה למהר.

אבל היא, מאוד ממהרת , 

לא להפסיד זמן של נחת 

זמן  קצר של יחד.


שבת ברוכה

ושנה טובה טובה טובה



יום שישי, 9 בספטמבר 2022

היש דברים חינם?

דיליה הגיעה לכאן לפני עשור ויותר מאוזבקיסטאן. עברה מכפר הררי קטן אי שם, אל העיר הלבנה, הפועמת, שלא יודעת רגע של הפסקה.

באה כמו רבות ורבים אחרים. בדרכי העבודה. במטרה ברורה לאסוף ולשלוח כמה שיותר כספים. 

אשה צעירה, חסונה וגרושה. אמא לשני ילדים, בת ובן בגילאי ראשית העשרה. השאירה אותם מאחור תחת חסותה של אמה. עשתה את כל המסע הארוך בכדי להיטיב את מצב בני המשפחה ואולי גם להתרחק מהמסורות והעיינים הבוחנות. 

פה התחילה כעובדת במסעדה רוסית - אוסבקית ומשם אל טיפול בקשישה וכשזו הלכה לעולמה וגם תוקף האשרה הסתיים החליטה דיליה להשאר. לומדת שאפשר גם אחרת.

היא הצליחה להתקיים ובעיקר לקיים שם בכבוד וברווחה את משפחתה הרחבה.
גם הם שם שמחו על בחירתה להיות כאן. שולחת להם מידי חודש מצלצלים ומטלטלים ורחוקה מהלשונות המתגלגלות והמלהגות. 

מנהלת יום יום שיחות חינוך וגעגוע עם הילדים מקבלת מאמה עדכונים שוטפים.


במהרה גילתה שניתן לעבוד כאן מתחת לרדאר בנקיון אצל אנשים פרטיים. הכסף נשקל על ידה במזומנים בלי הצהרות ובאין מסמכים.
הילדים גדלו, למדו באוניברסיאות, רכשו מקצועות מכובדים. היא בנתה לעצמה שם בית רחב ידיים, כשאין בכוונתה לחזור בינתיים.
יום אחד הכירה כאן איש, נפגשו פעם, פעמים אולי שלוש. קבעו  שיצלצל ויתאמו עוד.
ימים אחדים לאחר מכן בדרכה אל חדר השותפות השכור, אחרי שנקתה שני בתים מרווחים וחשה עייפות וגעגועים, נתפסה עי שוטרי ההגירה. 

בלי כבוד הועברה למאסר עד לגירושה. עולמה קרס עליה, היתה אבודה, הנה היא שוב כשלה.
הטלפון צלצל, סיפרה לו על מאסרה, הוא הקשיב שתק רגעים ואמר, יש לי הצעה.

הוא דיבר, היא הקשיבה, נרגשת.

המומה.

אחרי שתיקה קצרה וניגוב הדמעות
השיבה בחיוב.


שעות מעטות חלפו. הוא הגיע, מלווה בעורך דין, עם כרטיסי טיסה לקפריסין.
דיליה שוחררה, נסעו מיד לשער היציאה, חבוקים.
בקפריסין מיהרו למשרדו של ראש העיר, מלאו טפסים, עמדו נרגשים, חתמו בנשיקה. 

מתחילים חיים חדשים.


היא זוכה פה להמשיך בשקט, ללא חשש ופחד מכל שליח של משרד הפנים, חפה מהטרדה של שוטרים עם וללא מדים.
יכולה לחיות את החופש של כאן, להרוויח והמשיך לממן את כולם שם.

מחכה בסבלנות לתעודה הכחולה.

לומדת ומתאמצת לנשום עמוק בהודיה.


והוא,
הוא מקבל אישה לכל עניין וצורך.

חופש? רומנטיקה? מעשה של חסד?
מממ....נגיד.


החיים.
מה שהם מזמנים.

*בפעם הזו, מבוסס על מקרה אמיתי.