יום שני, 21 בנובמבר 2022

עניין של יומיום

לכל מקום ובכל אזור יש לו פרלמנט משלו.

הפרלמט של צ'וריקה מתכנס יום יום.

אחד אחד הם עולים, באים אל הגשר. 

הלא הוא השער של צ'וריקה.

הם מתאספים לרגעים של שתיקה משותפת, לדיבור, העברת ידיעות, חיווי דעות. 

איך יהיה היבול השנה.

מי יקצור ברינה ומי בדמעה.

מי יוביל את עדריו למרעה הקיץ והאם השועלים, הזאבים ויתר המרעים יפגעו או יובסו.

לאיזו חתונה מצפים ואיזו כלה תיובא מהכפר הסמוך, מי מכיר את משפחתה ומהי הנדוניה.

מפה ומשם הם כמובן מוציאים מהכיס איזה בקבוק קטן ללגימה וקופסת טבק להרחה. 

אלברטוס אפילו הביא אתו היום בשקית חומה כמה בסקווצים שאשתו אפתה, ככה לכרסם קצת שהבטן לא תהיה ריקה כשמדברים ושותים לגימה. 

השקית עוברת מיד ליד ומתרוקנת לאט לאט תוך כדי דברי ברכה לידיה הטובות של רוזניקה אשתו הבלעדית של אלברטוס. 

חבורה ותיקה. 

מכירים כולם את כולם עוד מהתחלה. מהשורשים אל הגזע הענפים והעלים. 

גם יודעים היטב אילו עלים נשרו אצל כל אחד ואילו ניצנים מתכוננים לפרוח.

זו הדרך אצל הצ'וריקים

שומרים ומשמרים

מקשיבים ומספרים

והכי חשוב, יום יום נפגשים.

דנים ומתפלמסים על עניינים חשובים ברומו של יומיום.

והכלב, דבוס, גם.


שבוע טוב


יום שישי, 4 בנובמבר 2022

איש בין השמשות

בכל יום ברגע שהוא מתעורר וקם

הוא מציץ מבעד לחלונו אל השמים.
בודק כמה הם מאירים את פניו או חלילה לא.
בהתאם, הוא לובש את ההבעה של מצב רוחו וגם את בגדיו.
ניגש לשטוף ולנסות ולהסיר מעליו
את חשכת הליל.
בכל יום כשהשמש באה הוא מלא תקוה  שהיא תכנס אליו פנימה ותאיר גם שם.
מישהו אמר לו עוד כשהיה קטן, שאור השמש מבריח אפילו שדים עקשניים.

הוא מאמין לזה עד עכשיו.
הוא ניגש למטבח, מפעיל את מכונת הקפה הותיקה שמשמיעה קרקושים וקירקושיות. נחה לרגע, ממשיכה ומגיעה לשלב שבו היא מטפטפת אל הכוס נוזל שחור וריחני. 

הוא עומד, נשען, מביט במכונה ובכוס.
כשהמכונה מסיימת, הוא אוחז בכוס החמה בשתי כפות ידיו הגסות ויוצא. 

מתישב על מפתן הבית.

זה זמן השמש שלו.
הוא נותן לה לבוא אליו.
ממשיך לשבת כך עוד זמן רב.
לאט לאט הוא פושט בגדיו.

עוצם את עיינו.
מתמסר לה

בכל תא מתאי גופו ונפשו.
מחכה לגאולה.

שתבוא.


אם לא זו הפעם
אולי ביום המחר

או אולי בשלב יותר מאוחר.