בשמך, אחות קטנה

 פעם, אחרי לכתך, המשכתי לכתוב בבלוג התפוזי שלך.

זה שרק התחלת.

וחתמתי: בשמך.

עד שגם הפרדס ההוא נקטע ונגמר.

היום, אחרי 13

קצת חזרתי.

ועתה, בשמי שלי

בתחילה עוברות שעות ואחריהן ימים

אז מונים שבועות, חודשים

ולפני שמתרגלים לספירה

מגיעים למניה של שנים.

שנים!

בחמש הראשונות

חלק בנו מחכה לשובך

שהרי לא יתכן שאינך

עכשיו אני מונה לפי גילו של בנך

שלא אתבלבל

היה בן חמש

והיום?

כל כך גדול.

אם היית

כנראה שהיה עומד 

רגע לפני מדים וגיוס לצבא

ואת היית נטרפת מדאגה

ועוד במדינה שלנו, זו המבולבלת והחבוטה.

13 שנים

אחות קטנה.

13.

אנחנו באים לפה יחד

כואבים

מתגעגעים

תוהים על האילו, האם ועל האיך?

וכן,

את ממשיכה בשלך.

כהרגלך.

ואת עדיין

 אינך.

האיש הקטן

האיש הקטן

מגיע מוקדם מוקדם

עוזב אחרי חילופי משמרות. 

בשעות ערב, די מאוחרות.

מחכה בתחנה לאוטובוס כשהוא כולו עטוף בריחות ובעייפות,

ישוב לעת ערב הרחק, לפרוור הצפוף.

כל היום הוא מתרוצץ ונע.

מפריח יונים חצופות ורעבתניות

מסיר שאריות משולחנות

נוהג בכבוד בפוקדים המזדמנים ועוד יותר באלו הקבועים .

מכיר את כל העובדים. 

אלה המתחלפים, אלה המהגרים ואלה השומרים אמונים.

יש לו קשרים ומהלכים קטנים בחלנות העליונים עם הלשים והאופים.

כשמגיעים אורחים חשובים,

הוא עומד מאחורי הבעלים

דואג לכל צורך או בקשה

ממהר למלא אפילו לפני שבקול נאמרה. .

לפעמים הוא יוצר לעצמו עבודות יזומות.

סולד משמא, ייתפס בטל.

שלא יחשב לרגע חלילה לנטל.

יצר לעצמו מעמד  משלו

דרגת מנהל  פה של האוויר והמרחב כולו.

 ככה גם

איש קטן אפילו

יכול להיות 

לאיש גדול כאילו.

סופש נעים ומיוחד

יושבת ומחכה

מאז שהיתה ילדה

אמרו לה שלא תפחד
אמרו לה שלא תתבייש
אמרו לה שכדאי להתאמץ
שלא בקרוב יבוא קץ
אמרו לה שהעולם מחכה
ושיש לה חיוך יפה
שכל מה שהיא צריכה זה לצאת
לגעת
לתת
לבטוח
לשתף
מאז, היא מנסה
לא לפחד
לא להתבייש
להאמין
להתאמץ
לצאת
להפגש.
לפעמים,
בהחלטה,
יושבת בקפה קרוב.
זוכרת לחייך
לא חושבת על הקץ
מחפשת לשתף.
כך, כשמסביב כולם.
והיא,
זוכרת את שאמרו לה
ומחכה.
שוב לבד.

מחכה.

בלי להתאמץ

מחכה
שמישהו
ידבר, יחבק, יאמץ.

שבת רגועה ושקטה