נכתב רגע לפני "הוי ארצי מולדתי"😢
ובכל זאת מפרסמת כרגע של הפוגה למי שמתאים ולמי שרוצה.
אז כמו שהתחלתי את סידרת הרשומות הזו
הכל התחיל בחלום ארוך שנים ובהכרה שעכשיו זה הזמן ואין לדחות עוד.
החודש הזה איפשר להכנס לקצב אחר. קצב של המקום. שהוא באמת קצב שונה לגמרי מחיינו פה וגם שונה מהביקורים האחרים באיטליה וברחבי העולם בכלל.
ההתנסות הזו הכי דומה להתנדבויות שלי בחוות חקלאיות אורגניות ברחבי העולם התנדבויות שהתחילו לפני 11 שנים באיסלנד, ביפן, בסאן דיגו, צרפת ואיטליה (כן, יש לי עניין עם איטליה).
הנסיון לחוות מקום, להתחבר לתרבות, למנהג,הם אלה שמתאים לי בעיקר עכשיו.
כל ראשיתו של ערב, מתקבצים ובאים זוגות, קבוצות
לשבת לשוח ולשתות ביחד
הצטרפנו גם אנחנו
לאנשים
בשווקים
לשווקי הירקות
כל אלה ועוד
לדוגמא, ללכת לסופר המקומי, לשוק, למאפיה. לראות מה התושבים קונים וכמה העגלה שלהם גדושה או לא.
לנסות קצת לחקות וקצת להיות משקיפים מהצד. לראות אם אפשר לקחת משם לכאן.
לא יכולתי להתאפק ומיד כשחזרתי, נכנסתי למשתלה וקניתי 14 שתילי עגבניות לעציצים ואדניות.
הם הצטרפו לשתילי התבלין והנוי שכבר קיימים אבל אחרי מראות העגבניות לסוגיהם, בכל גינה, שוק או סופר, אמרתי, נו טוב, חייבת גם אצלי. לפחות לנסות ונראה...
ממש לפני סיום עלתה השאלה האם הייתי עושה את זה למשך חודשיים.
יש תשובה. כן! אם כמה שינויים.
לתקופה יותר ארוכה הייתי רוצה להיות בעיר יותר גדולה. כזו שיש בה צומת רחבה של רכבות. שאוכל גם להרשם לחוג כזה או אחר מבלי להזדקק לנסיעה ארוכה. ואולי דירה קצת יותר גדולה או לפחות שטח חיצוני פרטי.
למשך חודש, הדירה והמיקום היו נהדרים אבל אם מרחיבים את הזמן, כדאי ורצוי להרחיב גם את המיקום והמקום.
מקווה ומאחלת ימי שקט ורגיעה.
