הוא

הוא הומה

כמו אסופת יונים

הנפגשות לעת ערב,

הוא מתמלא עד גדותיו

ואפילו נשפך,

מעט,

הוא מדלג בחדוות

ילדודים.

הוא פורץ את הצלעות,

דוחף את שומריו,

 

הוא מתגעגע כל כך

לתחושה, לפעימה, לרטט.

להיות חופשי למעלליו

לא נעול,

לא נח

לא עומד

על משמר

בפתח השער,

מבקש לבדוק

תיק, תיקים, תיקיות.

הוא נכון להחליף קצב.

להכתיב קצב

לתופף מחדש.

הלב שלי.