הוא פנה ואמר:
לכי לך מארצך וממולדתך ומבית אמך,
בואי עד אלי.
ושמעתי הקול
פעם
אחר
פעם.
ובכל פעם
הנחתי כל מעש
פשטתי שפה
פרמתי שורש
וכפתור בחולצה
ואומר:
הנני.
כבקשתך,
כמצוותי.
השלתי נעלי
חלצתי מורשתי,
התעטפתי ציצית, טלית והינומה,
באתי עד סיפך
לזמן התקדשותנו.
ונאמור:
כי טוב.
כי
טוב!
יפה. בעיקר ההיפוך, אברהם הנשי. אני תמיד חשבתי שרות היא זו שעזבה את מולדתה ואת בית אמה והיא הלכה אחרי חמותה(!) בעקבות שברון לב ואבדן בעל.
השבמחקכן, מסתבר שלא רק אברהם הלך בעקבות הקול (הפנימי או החיצוני...) לפעמים גם אני...)))
מחקתודה, כמו.
כי טוב, טוב בעיניי השיר.
השבמחקהכי טוב שטוב בעיניך השיר.
מחקתודה גדולה.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק