ופתאום חסר.
נגיעה, המהום
התנועה הזו של ידך
הפשוטה בי.
יד שעוברת ומלטפת את לחיי
יורדת אל צווארי ומתעגלת
יחד עם גבעותיי ושיפוליי
מתיישבת על המותן
עוצרת לחניה
של מנוחה.
ובכל פעם מחדש
פעימה אחת אצלי נעלמה
מתייתרת
יחד עם העצירה
הזו של כפך
העוגנת.
ומותני כבר התרגלה
לך
ועכשיו
חסרה
את האתנחתא הזו
שעושה ידך בליטופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה