יום שישי, 14 בפברואר 2020

ולנטיין, כזה מן זמן

אחרי שנפרדו נשאר בור גדול
אצלו, שהנה סוף סוף העירו אותו משינה עמוקה כמו אותו דוב זקן שמתעורר משנת חורף
ולא מאמין שזה קרה לו שוב. אבריו כולם שם, בועטים ומנפנפים כלפי העולם.
קיבתו הומה וליבו מקפץ בקצב הטאם טאם.
אצלה, שלפתע, התנערה ניעור חזק שלקח אותה בחזרה במנהרת הזמן לאחור.
שיערה התנופף, בעיינה נדלקו אורות כבים, עורה הפך חידודים.
וכמו פתיל גדול קצוב ומדוד
כך קרה כשנפגשו
זרמים, מילים, חושים, ואבק כוכבים.
וכמו אותו פתיל העולה באישו
כך נקצב זמנם
עד שתם.

יום יום אהבה ושמחה

8 תגובות:

  1. נראה שישנם מחזורי שריפה. נזכרתי לא להאמין בשיווה ההורס ובונה , אבי המחזוריות, זה שמזכיר את היווני הקדום הרקליטוס ו"הכל זורם", הכל בשינוי ובזרימה.
    "וכמו אותו פתיל העולה באישו
    כך נקצב זמנם
    עד שתם."
    ואם יורשה לי - עד אשר יעירוהו מחדש.

    השבמחק
    תשובות
    1. הכי טוב ומעורר סיפוק זה שמצליח לי לעורר אסוציאציה ומחשבה...
      אז ממש תודה.

      מחק
  2. מקסים. מעורר מחשבה........

    השבמחק
  3. לעורר מחשבה זה דבר נפלא. תודה! המשך שבוע טוב

    השבמחק
  4. כתוב מאד יפה. אני מקווה שהתלקחות כזו תחזור.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שכזו כבר לא. שהרי כל אחת היא חד פעמים אבל אולי משהו אחר....
      שבוע טוב לך

      מחק