לקחנו חודש - ממשיכים
ביום הראשון להגעתנו, בשעת ערב, כשהכל מסביב שקט, לפתע נשמעה מוזיקה די רועמת.
הצצה קטנה החוצה גילתה בפנינו כי הרחבה הסמוכה התמלאה ברוקדים. למען הדיוק רוקדות ורוקד אחד ומרקיד שמנצח על הכל ועל כולם.
ריקודי שורות כמפגש קהילתי (שכולל גם את בני המשפחות הניצבים סביב).
המחוללות בתנועות אחידות מתאמנות אולי לקראת הופעה או תחרות אזורית או סתם כהנאה ודרך לשמירת כושר. אנחנו הצטרפנו לצופים ואני נזכרתי באלי א' שהיה מרקיד בעיירה שלי על ההר שנים ודורות רבים.
ביום למחרת, ראשית סקרנו את העיירה שלנו. הלכנו וסובבנו ברחובותיה. גילנו פינות, מרכולים (חשוב מאוד), מסעדות ופיצריות, והכי חשוב היכן אפשר לעצור לשתות משהו והכי הכי חשוב, היכן כדאי להנות מקפוצינו טוב ומקום לפתוח בו את המחשב, לכתוב ולהציץ בבאים, מה הם שותים וכיצד הם מבלים את זמנם.
כיאה לכל עיירה גם פה יש פרלמנטים. בעיקר של גברים. בעיקר של גברים מבוגרים. שיושבים יחד שעות. מבלים על כוס אספרסו המכיל לא יותר משתי טיפות מהנוזל השחור והמר או מנצלים את ספסל הרחוב עד תומו.כולם יש להניח מכירים עוד מגן הילדים או אפילו כשזחלו מחצר אחת לשניה.
הם מתווכחים, מרכלים, בוחנים את העוברים והשבים, מעלים השגות או בדיחות ישנות. ובעיקר נמלטים לזמן, מהשיעמום, הבדידות ומהבתים. זמן רעות.
עוד יום עבר והנה הגיע משום מקום ואחז בנו וירוס לא נודע ל 24 שעות בערך שכלל חום עם כל הנילוות וכמו שבא בהפתעה וללא הזמנה כך גם התפוגג ונעלם. השאיר אחריו עוד יום של חולשה קטנה. בעזרת מרק ירקות עשיר וטעים נוצל היום למנוחה והתאוששות.
כשחשנו שכוחותינו אתנו יצאנו לתור את הסביבה ברדיוס יותר רחב.
ביקרנו בעיר הסמוכה שהיא יותר גדולה - Bibbiana שמה.
Bibbiana יושבת בראש גבעה המשקיפה על העמקים הסובבים אותה וגם על הרים הנישאים הרחוקים ממנה. היא אמנם נחשבת לעיר. עיר קטנה, אבל מאוד מאוד מנומנמה. האמת היא שעדין לא פענחנו מתי היא ממש ערה.
בעיר -עיירה הזו יש רכבת המאפשרת להגיע בקלות לסיור בעיר המחוז Arezo. עיר טוסקנית מרשימה שצריחה מביטים עליינו מרחוק. ואף שאין לנו מפה אין צורך להשתמש בגוגל.
שוטטנו בסימטאוטיה הנקיות בניחותא. משתדלים לא לרדוף אחרי האטרקציות ואחרי הזמן. שהרי עוד נגיע לכאן. לעת ערב עולים לרכבת ואחריה לאוטובוס וחוזרים למשכננו.
יום למחרת איך לא, עשינו גם גיחה לפירנצה הפנינה המוכתרת של טוסקנה.
והכל כמובן באוטובוסים מקומיים עם נהגים ונהגות שאינם יודעים מילה באנגלית ובכל זאת דואגים להסביר המון באיטלקית ואנחנו מפה לשם ויחד עם התנועות (ויש להם מלא מלא), מבינים את העיקר ונהנים מהשאר. אחד הדברים שלמדנו פה,שכולם מדברים המון. גם אם צריך הסבר קטן וגם אם ברור שאתם לא מבינים את השפה. הם מדברים. ובין היתר מציינים שזה "ביג פרובלמה שהם לא דוברים אנגלית ואפילו לעיתים משתרבבת המילה "סקולה" עם חיוך מבוייש. כנראה לציין שלא היו תלמידים טובים אי אז בשיעורי אנגלית.
כשממש צריך, אני משתמשת בגוגל האחד והיחיד שיודע כל שפה ומתרגם לי או אותי בשמחה גדולה.
האפשרות להתנייד בתחבורה ציבורית, נוחה וזמינה עושה את הדברים לפשוטים ונוחים מאוד.
נכון. אי אפשר לעשות עצירות איפה שבא, אבל בהחלט זו דרך המאפשרת להסתכל על הנוף מגבוה, בשקט, בבטחה.
זו הזדמנות לראות מי עולה, מי יורד והיכן. לבדוק אם יש יעדים שכדאי בעתיד לבקר בהם או לפסוח.
יש בכוונתנו לשוב אליה לסיבוב נוסף באחד הימים. (אף שכבר ביקרנו אותה בעבר)
בינתים לקחנו לנו עוד יומיים של הורדת הילוך. ארוחות של בית, ביקור בשוק המקומי של בוקר שישי. קצת פירות וירקות. קפיצה ועוד אחת למרכול הקרוב. המקרר הקטן מלא וגם העיינים שבעות.
הגיע זמן להכין קפה. להוציא כיסא החוצה, להגיד לעוברים "בונה סיירה", לקרוא בספר ולהנות מהבריזה.
כך עבר לו שבוע איטלקי אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה