הוא מהסוג שנוהג לעצום עיינים. כמעט בכל מקום, כמעט בכל זמן.
מקשיב לקולות מריח את הריחות, מנסה להבחיון
בדקויות של הצלילים, בשכבות של הריחות.
אחרי דקות כאלה ואחרות הוא מרגיש שהוא יודע
את המקום ואף את האנשים השוהים בו בזמן הנתון.
רק אז הוא פוקח עיינים ובוחן אם הרישומים
שרשם במוחו משלימים את רעיון הציור שהוא עוסק בו עכשיו.
הציורים שלו הם שילוב בין דמיון למציאות.
בין אהבותיו משכבר למה שקורה סביבו כאן ועכשיו.
שהרי הוא איש של אהבה ותמיד היתה לו הרגשה
שהוא בעל איכויות זיהוי מהיר של תכונות ואישיות כמו שהיה קולט קווים, צבעים,
פרספקטיבה בציור, כך גם הוא מצליח לזהות במהותם של אנשים בעיקר כאלה שמתאימים מצדו
לאהבה.
כשפגש איש או אישה היה נוהג באותה צורה,
בתחילה מתבונן ואחר עוצם עיינים מקשיב לקול מריח את הריח, מנסה להבחין
בדקויות, בשכבות.
לאט פוקח עיינים שוב להתבונן.
היה נוהג לבחור ולהתאהב בנשים חזקות,
עצמאיות שלאחר זמן גילו שהוא האיש המצייר ברגישות וברכות את מושאיו, אך באהבה
וקרבה לאחר זמן לא רב, נהג פרק אחר שבו מבלי משים ובאין כוונה ברורה היה מוציא מהן
ודרכן את קוציהן וקוציו.
במקום הרוך ופריחה
ואחרי זמן חיזור ואהבה
כשהגיעה שגרה,
והוא זנח את מאמציו לשאת חן, להיות קשוב,
לזכור מהי אהבה ומהי חברות, איך מתנהלת זוגיות.
הוא נותר שוב לבד,
מספר לעצמו את אותו סיפור
להרגיע נפש עזובה ועצובה - שהוא לא טעה.
לא טעה בחירה, לא טעה בניתוח האישיות, לא
טעה ביחסו.
או אז הוא חוזר לכן הציור,
הקן הבטוח של חייו.
יושב במקומות שונים בעיר עוצם עיינים מחפש אותה, את האהבה חדשה.
זו שאולי הפעם תצלח לא רק בציור אלא לשמור אותה אתו ברכות ובנועם
וכמו בציוריו, בהם הוא יוצר איים של אהבה שלווה, גם האהבה הבאה תיוותר
כמו בציור שהשלים וסיים מבלי שיאלץ להוסיף ולהתאמץ לאורך זמן.
