כי טוב

 

הוא פנה ואמר:
לכי לך מארצך וממולדתך ומבית אמך,
 בואי עד אלי.
ושמעתי הקול
 פעם
 אחר
  פעם.
ובכל פעם
 הנחתי כל מעש
 פשטתי שפה
 פרמתי שורש
וכפתור בחולצה
 ואומר:
הנני.

כבקשתך,
כמצוותי.

השלתי נעלי
חלצתי מורשתי,
התעטפתי ציצית, טלית והינומה,
 באתי עד סיפך
לזמן התקדשותנו.
ונאמור:
כי טוב.

כי
 

טוב!

 

אני באה

 

 

אני באה,
 הפרושות זרועותיך?
הכנת אותך

לכבודי?
אני באה,
אליך.
אני באה,
מרקחות אהבה באמתחתי.
שטפתי גופי במור ולבונה
עברתי ימים
וימות
באה אליך,
ללקט טוב.
אני באה,
כי פרשת רשת חוטים
שקופים וזהובים
ללכוד את הרוח.
במחט עדינה ארגת אותה

תך

אחרי

 תך.
אני באה,
אני באה אליך.
ורדיד של כסף מצועף מלטף את פני הירח המלאים

המאירים את דרכי.
מזכירים לי
כי אלף כוכבים לפחות

יציצו מבעד לחלונך

לקשט באורם את עורי.
אני באה,
למיטתך,

אל ריחותיך.
 ללקט צופך

לפזר אבקתי,

אני באה,

 אליך.