ברחוב תלפיות אי שם בעיר של כל השלוש, בבית קטן מוקף גינה, ציפורים מזמרות ועצים מרשרשים מנגינות, חי לו איש עם זקן לבן וכובע ברט קטן שנח תמיד על ראשו כשומר סף שלא יברחו המילים החולפות במוחו.
והאיש אוהב את כל יצירי אלוהיו לכן תמיד שוכב לו חיוך על פניו.
יש ופוגש הוא בריב או מדון מיד עוצר מניח לרגע ידו על הכובע השוכן כהרגלו על פחדתו עוצם את עיניו פותח דלת פנימה,
בהקשבה ובריכוז מלא. מחפש את המילה, תמיד מילה אחת ויחידה כזו שברגע שתאמר בקול בין הניצים כל הריב והמדון ירגעו ויעלמו באחת.
מילת אמת.
מילה אחת.
וכשהמילה קופצת ועולה, נפקחות לרווחה שתי עיינו והמילה מזנקת משפתיו בקול רם וחם.
היא נוחתת לה בינהם והיריבים שעמדו זה על זה נעצרים מיד, מתבוננים באיש הקטן עם כובע הברט והזקן הלבן. ומילת האמת מהדהדת בינהם כאילו היא פותחת שם ים.
והשקט בא לעולם.
ברחוב תלפיות אי שם בעיר של השלוש חי לו איש עם מילת אמת אחת.
האמנם?
אילו רק היינו אנו פוגשים אותו גם.
