הלב הזה שגילה פעימה,
בוכה.
לא מפסיק.
הוא רוקע, רוקד
הוא שר
והוא מנסה לפרוץ מכלאו.
הוא מסרב
להישמע לכללים.
הוא מדבר אלי,
מתחנן
ואני
מנסה להשקיטו
להרגיעו
לנחמו
לעודדו.
ללטף ברכות.
לא.
הוא עומד על שלו.
כילד
שגילה את עוצמתו.
את כוח המרד.
הוא שוכב
מניף בידיים,
מניף בידיים,
רוקע רגלים.
בועט.
והחזה שלי כואב.
כואב.
פצוע מהקרב.
מבקש הפוגה.
מבקש להכריז
הפסקה,
מעט מנוחה
מעט מנוחה
ללוחמת.
להחזיר פעימה ליושנה.
להחזיר פעימה ליושנה.
וזה הלב,
צועק:
הקשיבי!
בבקשה!!
הקשיבי!!!
לפני שאעמוד נוח
לפני שאזדקף לדום.
עצרי,
עצרי,
הקשיבי.
לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה