יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

והלב הזה

הלב הזה שגילה פעימה,
בוכה.
לא מפסיק.
הוא רוקע, רוקד
הוא שר
והוא מנסה לפרוץ מכלאו.
הוא מסרב
להישמע לכללים.
הוא מדבר אלי,
מתחנן
ואני
מנסה להשקיטו
להרגיעו
לנחמו
לעודדו.
ללטף ברכות.
לא.
הוא עומד על שלו.
כילד
שגילה את עוצמתו.
את כוח המרד.
הוא שוכב
מניף בידיים,
רוקע רגלים.
בועט.
והחזה שלי כואב.
כואב.
פצוע מהקרב.
מבקש הפוגה.
מבקש להכריז
הפסקה,
מעט מנוחה
ללוחמת.
להחזיר פעימה ליושנה.
וזה הלב,
צועק:
הקשיבי!
בבקשה!!
הקשיבי!!!
 
לפני שאעמוד נוח
לפני שאזדקף לדום.
עצרי,
הקשיבי.
לי.
 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה