לדבר אותי
בלי.
לדבר אליך
ללא שפתי,
והמילים
שיושבות בי
מתייסרות
עד ששטות אליך.
מתעוותות, בוכות
אוהבות
ומשלימות.
נוגעות,
לפעמים.
פוגעות ונופלות
לעיתים.
רוצה לטעת בך
בפנים,
אותיות עתיקות
של שפתי
וזו
שפת אמי
וסבתי
וסבת סבתי
שתפילה מלמלה בה,
ושפתה של דינה
ההיא.
רוצה
שתלטף אותך ביופייה
רב הימים.
שתתענג
על בשלותה
שתנגוס בה
בין תאווה
לעצב,
שתשחק ותשְֹחוק
בה,
כמוני.
אות אחר אות
מילים מילים
ותאהב בי
שוב,
איתה.
מתחבר כל כך יפה עם התגובה שלך בבלוג שלי, על טווית חוטי מילים בלי מחט. דיבור ושפה אכן לא היינו הך.
השבמחקלפעמים לדבר זה רק לדבר, כמו,
מחקאבל לפעמים זה לרקום במחט עדינה
ובחוטי משי זהב וכסף
וכשאין שפה,
קשה להגיע
ומצד שני לפעמים כמו הילדים
שפת הלב יוצרת רקמות מיוחדות לא פחות....
תודה.
יפה :) הרצון לשפת אם משותפת. חושבת על זה שכל זוג יוצר במשך הזמן שפה משלו, רק שלהם.
השבמחקאמנדה, שפת אם משותפת עושה דברים ליותר קלים.
מחקאם כי את צודקת ואני מאמצת, זוג יוצר שפה משלו, רק שלהם. שכוללת יותר מאשר רק מילים.
המון תודות
זה מרגיש לי כמו נחל מפכפך של מילים ,אהבתי את שפת המילים הזורמת שלך ♥
השבמחקצביה,
מחקמשהו בתגובות שלך תמיד כל כך מגיע נוגע בי
תודה לך!
אוף. לקרוא ולא לנשום. כל כך יפה. כל כך יפה ששכחתי איך מגיבים ולקח לי זמן למצוא את המקום בו נפתח מסך התגובות. פה: "שתלטף אותך ביופייה" נמסתי.
השבמחקאליפל,
השבמחקואני...מה קרה לי??????
נשארתי שלולית!
ת ו ד ה!