יום ראשון, 21 ביולי 2019

אילו הייתי הולכת אחרי האיש שהלך



הלכנו בירושלים
לפנינו צועד איש.
האיש צר וקצת ארוך אך צעדיו כבדים.
המשא שעל כתפיו ניכר גם ברגליו
בכל פעם שהוא דורך במדרכה הקשה כאילו נעלו מסרבת להפרד ממנה.
ואז היא עולה לאיטה ומגיעה בכבדות השניה.
 צועד לפנינו איש ובידו שקית בד רזה.
צועד לפנינו ומחשבותי הולכות איתו.
לפתע הוא פונה לימין
נפער במבנה שמלווה אותנו לצד המדרכה פתח רחב.
אני מרימה מבט,
שלט.
"בית החולים הצרפתי"
St Louis Jerusalem.jpg
התמונה מתוך ויקיפדיה

בעוד אני מרימה מבט ומבחינה בשלט המציין את המקום 
בלי משים רגלי פונות והולכות אחרי הצל שמותירה צלליתו של האיש 
על מדרכת האבנים המסותתות.
כתפיו  הולכות ונשמטות ככל שהוא נכנס אל תוך המבואה של הבית הגדול והמרשים.
נזירה בלבוש צחור חולפת על פניו ומניעה ראשה אליו כמכרים משכבר 

על פניה החיוורים גם הם כלובן מדיה, חיוך רחמני. 
היא מניעה כלפיו בראשה ומשפילה עינה.
האיש מרים את ידו הפנויה בחופזה ומסדר את הכיפה. 

תנועה לא רצונית כזו שנעשית מעצמה.
אני הולכת אחריו בצעדים מדודים שקטים. רוצה להתמזג עם צלו, 

להיות ולא להיות.
שוב הוא פונה, עתה למסדרון רחב שתקרתו גבוהה עוד יותר ודלתות עץ כבדות כנף טבועות בו.

האיש הארוך והצר מתכווץ עוד קצת.
הוא מאיט צעדיו. פוסע לאט לאט, שקית הבד מטלטלת, רועדת בידו. 

הוא נעצר מול דלת אחת. עומד, מרכין ראש, כאילו סופר, אחת שתיים שלוש!
מושיט יד, מניח על ידית הדלת, דוחף ופותח אותה בכבדות, עושה צעד קטן ועוד אחד אחריו, 

נכנס.
הוא אינו מתעכב לסגור את הדלת אחריו, 

אולי משאיר אותה פתוחה מתוך רצון להימלט כשתגדש הסאה?
אני, נשארת בצל המסדרון.

נשימות כבדות עולות מהחדר.
שומעת אותו אומר בקול חלש:
אני כאן, אתך.
×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר ×?×?ס×₪×?ס
התמונה מתוך הנט

11 תגובות:

  1. את הזבוב שעל הקיר...
    אשתו? ככל הזכור לי בבית החולים מטופלים חולים סופניים, וכל זה מסביר היטב את הליכתו הכבדה והמשקל שהאיש נושא בכל צעד. לא קל.

    השבמחק
    תשובות
    1. "את הזבוב שעל הקיר..." כן, סוג של.
      בעיקר זבוב קיר בדמיוני. אחרי שראיתי במציאות את האיש ברחוב ומשהו בגבו ובהליכתו תפס אותי, כשראיתי את השלט ולאן נכנס, נכנס בי ה"זבוב"...
      וכן, את זוכרת נכון - הוספיס.

      מחק
  2. זהו מבנה יפה מבחוץ, אבל בשל הפונקציה שהוא ממלא, מקווה שאף פעם לא אכנס לתוכו. אבל את התעניינת באיש עם הכיפה...
    מעניין, כי בירושלים יש גם הוספיס שאינו בחסות הכנסייה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הבניין יפיפה. ונכון החיבור בין האיש עם הכיפה לבין הוספיס בחסות הכנסייה בהחלט משך את מחשבתי ולא הרפה. כנראה שבמצבים מסוימים יש אלוהימה אחת.

      מחק
  3. עצוב. וגם הצילום: מתאים ועצוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן עצוב, כשהלכתי אחריו במקרה ברחוב אפשר היה להרגיש את העצבות שהלכה אתו

      מחק
  4. הרבה קונפליקטים בתיאור הזה.
    מעורר מחשבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, נכון פועה, הרבה קונפליקטים וניגודים.
      כמו בהרבה מצבים של חיים ובטח סביב חיים ומוות.

      מחק
  5. עצוב ומעורר מחשבה
    אהבתי את הניגוד שבין האיש הדתי לבין הנזירה.
    מסתבכר שבעולמות האלה אמונתך הדתית בכלל לא חשובה..

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, שלב קשה ועצוב.
      אולי אז המאמינים מוכנים להכיר באלוהים אחד, שאולי לובש צורות אבל הוא אותו אחד, כאמור למאמינים.

      מחק
  6. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק