אולי
אולי בגלל החג
אולי בגלל ימי הזיכרון והעצירה המתקרבים
אולי בזכות האביב המתפרץ ושדות החרצית המאירים
אולי בזכות ההתחדשות.
פריחת ההדרים, זימרת הציפורים.
משהו מדליק בי זיכרונות
זיכרונות של סיפורים, זיכרונות של מראות ריחות וטעמים
חופשות
בילדותי, בכל חופשה מבית הספר הייתי נוסעת לסבתי.
מבלה שם את רוב ימי החופשה.
היום היו קוראים לזה :"קייטנת סבתא"
הבית שלה היה מונח לו בפרבר קטן ועייף של עיר ראשונה במרכז הארץ
הנסיעה מהבית על ההר לבית הקטן הנטוע בחולות היתה ארוכה ומעייפת.
אחד הסימנים שלי להרגיש שהנה אנחנו מתקרבים, היה השינוי בצבע האדמה
האדמה החומה כהה היתה מתחלפת בהדרגה לאדמה אדמדמה ואחריה לאדמה צהבהבה,
חולית.
עם השינוי בצבעי האדמה היו משתנים גם צבעי השדות והריחות.
באביב ריח ההדרים הפורחים, פרדסים, המוני פרדסים, אלה היו מעירים ומשמחים כל נשימה.
המראה של שדות החרציות היה מעלה חיוך שאמר, הנה אנחנו עוד קצת, מגיעים.
ומחר נוכל ללכת לקטוף חרציות ולהכין מהן שרשרות, כתרים, זרים
והכי חשוב לקטוף עלה כותרת אחד אחד ולשאול "אוהב לא אוהב"
(ותלוי כמובן במה היינו מתחילים)))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה