שורשים
למזלי נולדתי למשפחה מעורבבת.
עוד הרבה לפני הם היו כבר מעורבבים
אולי אפילו יותר ממעורב ירושלמי.
כל דור במשפחה שלי (כולל כמובן אני)
וגם הענפים, בחרו לא דומים להם אלא דווקא בשונים.
גם כשזה היה לא כל כך מקובל - לא בירושלים
ולא במקומות אחרים בארץ.
כך נטמעו להם תימנים, פרסים, תורכים ואשכנזים
לעיסת די.אן.אי אחת
תפוחה ומעניינת.
שפות
באוזני מילדות צעירה שכנו זו לצד זו
עברית, לאדינו ויידיש באופן הכי טבעי.
ובעיר הצעירה שעל ההר
נוספו עוד ועוד שפות ליפול על אזני
ככה, כמעשה יומיומי.
היתה תקופה שהיידיש סימלה גלות וגלותיות
ואולי גם בגלל זה כמעט נעלמה
היום אוזני מתגעגעות ליידיש וללנאדינו
אלה שדיברו בה סביבי, כבר אינם,
לצערי.
היו לי שתי סבתות
שתיהן מהצד של אמי.
סבתא מזל - שכונתה בפי "הסבתא הגדולה",
וסבתא רבתא אסתר - שכונתה בפי "הסבתא הקטנה"
סבתא מזל היתה בשלנית אלופה.
היא ידעה להכין מעוף אחד ארוחה למאה.
נו..טוב זו טיפ טיפה הגזמה
אבל באמת.
אצלה עוף אחד הספיק למשפחה ענפה כולל שאריות ליום הבא.
סבתא רבתא אסתר -שגם כונתה כאמור בפי "הסבתא הקטנה" ,
תפסה את מקומה במטבח כסו שפית לסבתא הגדולה
שעל פיה יישק כל עניין ודבר.
היא קבלה באהבה את תפקיד הקולפת, המפרקת הקוצצת.
וכך היו השתים אם ובת מבשלות יומיום סירי מעדנות ליום חול, לחג ולשבת.
מהצד של אבי לא זכיתי,
בגלל המלחמה ההיא.
סבתא מזל - הסבתא הגדולה
גפילטע פיש וחברים
כילדה אוכל היתה בעיה.
כלומר לא ממש אהבתי
ובכל זאת, בעקבות הערבוב זכיתי וגדלתי לתוך המון טעמים.
באופן שגרתי שכן לו היוך מיט לוקשן (מרק העוף) לצד הדג באגריסטדה (רוטב דג בנוסח ספניולי),
הבוייוס לצד הקוגל, החלדדיץ (גרל קרושה) ליד האווס קון ארוז ( שעועית עם אורז).
כמובן שגם במיה ופול ומידי פעם איזה תבשיל בניחוח פרסי שהיה מתגנב גם הוא לשולחן של סבתי.
ותמיד תמיד היה על השולחן סחוג תוצרת בית, זכר ליציאתו של הסבא רבא שלי יחיאל רצבי, מתימן ולהליכתו במדבר עד לכאן.
הסחוג נשאר על השולחן אפילו כשמצטרפת לצידו בטבעיות, באזור פסח, צנצנת החזרת,
שאולי בגלל זיכרון צרותיו של פרעה, ירדו המון דמעות בעת הכנתה.
ככה זה אצלנו, שולחן מעורבב לתפארה.
אז בלי להעליב בבקשה.
בזמן האחרון יותר ויותר נשמעים מילים קשות על הגפילטע - פיש וחבריו.
כאילו גם בעניין הזה יש שווים ושווים יותר.
אז הנה,
אני מוחה!
מן הסתם אני אוהבת כמו רובנו את הטעמים שאמי מכינה (של הגפילט פיש, של הבורקס ושל הקרפלך),
כי ככה זה,
לדעתי כמו שיש מאמאלושן יש כנראה גם מאמאטעם.
ועם כל הכבוד לסיר הדגים ברוטב אדמדם
פעמים בשנה אני מאוד נהנית מקציצות דגי הקרפיון מפולפלות בפלפל שחור - גם אם הן אפורות .
ודי,
מספיק עם העלבות.
ולסייפא ברוח "קערת הכל ביחד זה טוב"
ובהמשך לשרביט המוזקלי - הפעם שניים
גם במוזיקה היה כמובן ערבוב
הנפלא בשיר הזה שבמקור הוא נולד בקטלונית והנה הוא בקלילות עבר לשפת געגועים
ומי שהכיר לי אותו לא היה כלל וכלל מקהלנו.
ככה זה.
ימים טובים עם קצת פחות קיטוב
