פעם בשבוע באופן קבוע
הוא בא לאסוף אותה.
היא כבר מוכנה שעה לפני השעה היעודה.
מחכה לו.
והוא בא, נוקש על הדלת בנקישה מיוחדת.
היא מזהה, כולה נרננת.
זמן בילוי משותף.
שואל לשלומה, אוסף את התיק שלה, מגיש את זרועו, היא משלבת את זרועה והם יוצאים מהבית אל הרחובות.
צועדים בנחת.
היא נשענת עליו קמעה והוא מספר לה את קורותיו.
כך הם צועדים אל המסעדה. שם מחכים יתר בני המשפחה.
אוכלים, מדברים צוחקים בקול גדול.
משפחה.
כשחולפות השעות ולאט מתפזרים.
הוא מגיש לה שוב את זרועו,
יוצאים אל הפיאצה הגדולה.
מתישבים כמו אז, לפני שנים.
כשהיא היתה מושיטה לו את ידה והוא היה אוהב את אחיזתה החמה, הבוטחת כשידו הקטנה מתחבאת לה בכף ידה שאז נראתה בעיניו גדולה.
היו מגיעים בדיוק לכאן.
יושבים באותה כיכר.
היא היתה ניגשת, קונה לו ולה גלידה בגביעים קטנים.
היו יושבים מלקקים, מסתכלים בעוברים והשבים.
זמן של יחד.
זמן גלידה.
עכשיו, הוא נגש לקנות להם גלידה בגביעים, אותה גלידה באותה גלידריה.
מלקקים כמו אז, היא והוא.
גם כשמסיימים הם לא ממהרים.
יושבים, מתבוננים, מדברים דיבור שלהם.
זמן של גלידה ביחד.
חג שמח
ושתמיד תמצאו זמן לביחד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה