פעם בשבועיים זה התור שלו.
כמו אותם בני זוג פרודים שמשנעים בינהם את הילדים,
כך אתה, גם הוא ואחותו.
פעם בשבועיים בשבת, לפעמים שבתבוקר לעיתים צהרים, לחילופין אחר הצהרים, בהתאם להתפנות שלו - מעיסוקים, ילדים וזוגתו.
הוא מפנה, מתפנה לשעות אמא.
מופקד על להוציא אותה מלבדותה.
יוצא אתה לטיול קטן, לשבת תרבות או סתם ישיבה עם סנדוויץ מול הים.
לוקח פסק זמן מהמירוץ שלו ומקדיש לה זמן.
מכבה לשעה או קצת יותר את הקשר לעולם.
שואל ובעיקר מקשיב.
בשבתות שלו היא אורזת מראש סבלנות, מחכה לו תמיד עם המון אורך רוח.
כמו שחכתה אז
כשחזר מטיול של הצופים או אחר כך כשב מהצבא.
כך גם עתה.
מחכה ומצפה.
יודעת שקצת לפני יצלצל וישאל, את מוכנה?
והיא תענה, כן, בוודאי, אני כבר יורדת.
והוא יגיד, לאט, לאט. אין מה למהר.
אבל היא, מאוד ממהרת ,
לא להפסיד זמן של נחת
זמן קצר של יחד.
שבת ברוכה
ושנה טובה טובה טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה