יום שישי, 29 בספטמבר 2023

לקחנו חודש - לקחתי לעצמי יום

 כשתחיל רעיון החודש לתפוס תאוצה היה ברור שאחפש לי מקום לבקר וללמוד דברים חדשים. 

כתבתי לבעל הדירה ששכרנו ושאלתי אם יש בסביבה פסיפסאית בעלת סטודיו. 

חיפש, מצא ושלח לי את כתובתה של אדריאנה. במקביל גם פה, מיכל פלג, ציינה אותה כאפשרות שבהחלט כדאי לראות ולפגוש.

מיד יצרתי קשר עם אדריאנה והיא ענתה בלבביות שתשמח לארח אותי.

כשהגענו לכאן שוב יצרתי קשר וכתבתי, הנני.

מיד ענתה- ברוכה הבאה, בואי.

בשוטף, פעם בשבוע אני ביום שלי, בעיר הלבנה. אחרי הרכבת והאוטובוס יורדת ישר לקפה וסנדביצון. ככה בכדי לפתוח טוב את היום.

אז גם פה. לקחתי לי יום נסעתי קודם באוטובוס ואחר כך ברכבת לעיר המחוז מיד כשירדתי נגשתי לבית הקפה הקרוב לפתוח ככה ;AREZZO



אדריאנה התנדבה ובאה לאסוף אותי מתחנת הרכבת אל משכנה המיוחד.

ואני, התרשמתי מאוד, צילמתי וצילמתי

והכי חשוב, שאלתי מליון שאלות וקיבלתי המון תשובות טובות.

בעיקר סביב הפסיפס הקהילתי.

 המבואה לסטודיו של אדריאנה


למזלי ליוותה אותה ואותי אשה נוספת, מרגי, שתיווכה ביננו בענייני שפה שהרי איטלקית זו לא השפה שלי ומסתבר שאנגלית היא לא ממש השפה של אנדריאנה. מרגי, מתנדבת כל שנה לאורך שנים רבות ומגיעה כל הדרך ממונטריאול קנדה, לכפר קטן סמוך לארצ'ו לעבוד לצד אדרינה ולהגשים חזון גדול.


אדריאנה (הבלונדינית) ומרגי הקנדית ברחבת הכניסה לכנסיה



הרחבה נעטפה כולה.

 

וקצת מבטים על פנים הכנסיה שיש עוד חלקים בעבודה






והחזון הוא לפספס ולמיאזק את כל כנסית הכפר כולה. מבפנים ומבחוץ בעזרת המוני מתנדבות ומתנדבים שבאים מכל רחבי העולם כך שנה אחר שנה. מי ליום ומי ליותר ושוברים מחברים ומדביקים חלק לחלק. לפסיפס גדול ומדהים. 

בצהרי היום יש מי שבתורנות מטבח מבשל, יש מי שמגיש ומסדר, מי שמפנה ומנקה. כולם אוכלים ביחד באווירת יש לי חג יומיום. 

חוץ מלשאול שאלות גם למדתי טכניקה שעוד לא עבדתי בה של שבירת אבנים עם פטיש וסדן של אבני סמאלטי שנחצבות ומובאות איך לא, מונציה. וגם אופן הדבקת אבנים שונה. בקיצור על זה נאמר, היה לי יום למהדרין.


עוד רגע קט זום על מרגי, המתווכת הקנדית. 

היא באה לאסוף אותי יחד עם אדריאנה מתחנת הרכבת וכבר ברכב אמרה לי מספר מילים בעברית, כמובן שמאוד הופתעתי ואז לשאלתי, אמרה שלפני 45 שנים! כשהיתה צעירה צעירה, היא באה לארץ והתנדבה בקיבות כפר רופין שבעמק בית שאן (העמק בו נולדתי), ושהתה שם במשך חודשיים תמימים. מסתבר שהגעגוע הגדול שלה הוא לאכול פאלפל בעיר השכנה לקיבוץ. 

פאלפל בבית שאן.

הבטחתי שאם תבוא שוב לביקור, אקח אותה לשם אבל אקח אותה גם לפאלפל אחר מאוד מומלץ, כך שיהיו לה שניים להתגעגע אליהם.

גם הרכב לא עמד בזה והפך למפוספס

שבת ברוכה וחג שמח.

אנחנו עוד רגע שבים מחודש תמים

אבל יש לי עוד כמה דברים 

אז יהיו קצת המשכים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה