גילוי נאות, אנחנו חזרנו בתחילת השבוע
ימים אחרונים פה. מסתכלים סביב.
לבדוק איך אנחנו. מה נוסף לנו. מה התחדש ואיפה עוד קורץ לנו ואומר בואו לבקר
ממש מעל העיירה שלנו מביטים בנו ואנו משיבים מבט למה שנראה כפר קטנטן ונחמד
.אז פנינו למרצדס ואמרנו, קחי אותנו שמה
.והיא, כזו ממושמעת. לקחה
כתבתי פה על כבישים צרים ומפותלים. למארציאנו, כך קוראים לכפר הקטן מוביל כביש צר צר צר וכן, מפותל. הבעיה עם כביש צר צר צר ומפותל ובלי שוליים זה רק כשלפתע מגיח ממול רכב או יותר גרוע טרקטור גדול מימדים
גם אני וגם המרצדס קיוונו שאף אחד לא רוצה עכשיו ממש לנסוע ואם כבר בכל זאת, אז שנוכל מספיק זמן מראש אולי בכל זאת לראות משהו ולמצוא איזה שול קטן לעצור ולחכות. הדרך מהעיירה שלנו למארציאנו היא לא יותר משלושה קילומטרים
איזה מזל
הגענו
למעלה
מצאנו מקום לחנות (רק מכונית אחת יכולה בו זמנית)
וירדנו לסיבוב יותר נכון לטיפוס. בין סמטאות צרות
הכנסיה הנעולה
SOCI מבט על
ממארציאנו
חלק מהבתים ניראים מאויישים וחלק נראים סגורים או נטושים
על קודקוקו של הכפר עומדת כמובן כנסיה. גם היא סגורה
כמובן שלא פגשנו איש. שמענו קולות מבית אחד ובבית אחר, כלב נבח לקראתנו בחצר
הנופים נפלאים. ההליכה בין הבתים מעלה שאלות
חוזרים אל המכונית החונה. עץ תאנים ענק מסוכך עליה. וממש ליד, ברז מים חיים. אז עמדנו כמו ילדים. קוטפים תאנים מהעץ ואוכלים. והתאנים מתוקות, דבשיות חיכו לנו שנבוא לארות אותם ולהנות
הימים חולפים שבוע אחר שבוע
אני מצאתי לי שני בתי קפה שהם גם ברים ואחד אפילו מסעדת צהרים ש"נונה" מכינה אוכל למשפחתה ועל הדרך גם למי שבא. ואני כמובן באתי
ממש לפני סיום התעניינה הברמנית אם אפשר לשאול אותי מאיפה אני ומה אני עושה פה
סיפרתי בשמחה והיא כל כך התרגשה. שאלה על הארץ ומתי כדאי לבוא לבקר, לאן ולכמה זמן
ככה דיברנו קצת ולפני שהלכתי אמרתי שאשתדל לבוא לקפה אחרון לפני שניסע בחזרה
ואמנם, מספר שעות לפני שיצאנו לדרך חזרה באתי לקפה איטלקי אחרון בעיירה שלנו והברמנית ממש עלזה לקראתי. יצאה לחבק אותי והכינה לי קפה מכל הלב
ואחרי עוד מילים והחלפנו מספרי טלפון
אנחנו ממש חברות ולא משנה שהיא צריכה להיות בגיל של בני הצעיר
כמו שאמרתי לה, לפעמים לבבות רוקמים חיבורים בלי קשר לגיל, מקום
או כל דבר משותף אחר
נפרדנו בחיבוק אמיץ והלכתי להפרד גם מהבית הקטן שלנו שממש נהג בנו בידידות והכלה גדולה
בעל הבית בא לאסוף אותנו במכוניתו ולקח אותנו לתחנת הרכבת בארצ'ו
בדרך הספקנו לשאול עוד כמה
שאלות על סוצ'י
שמסתבר שהוקמה לפני כ 1000 שנים והיתה בעיקר עיירת מעבר. הערים החשובות הוקמו על ראשי ההרים
עוד למדנו שהיא היתה במאה האחרונה עיר טוויה וטכסטיל חשובה. היו בה 700 מכונות נול גדולות בשיאה. אבל כמו בכל העולם המערבי בתחרות מול סין והודו הן הפסידו בגדול וזה מסביר את העובדה מדוע ראינו המון מפעלים סגורים ונטושים. עצוב.
כן עצוב לראות מפעל סגור לא רק גן ובטח כשמדובר במפעלים
כאמור ג'ורג'יו, בעל הדירה שלנו הביא אותנו לתחנת הרכבת. שם נפרדנו בחיבוק גדול
ובהזמנה שיבוא לבקר אותנו פה
גינות הירקות המרשימות של שכנינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה