יום שישי, 13 בספטמבר 2019

היתה לך יומולדת 9.9.19

נקצרו שדות זהב
לבני הכותרת מושטים צווארם לקוטפת
גם.
הרימון מתפקע מנחת
גרגרים אדומים מפצחים
עסיס אדום דם
ציפורי הצפון
חונים לרגע
ונחליאלי קטן עייף מסע 
נח נם.
האבנים שלי
צופות בעמק ילדותי
אל מול גבעת הולדתי
מתבוננות
שותקות
דוממות.
סתיו.
ושוב.
ושוב צומח  חצב
מרכין ראשו
עכשיו.


4 תגובות:

  1. יפה התיאור - ואיכשהו, כנראה בגלל האבנים, לא בטוחה שמדובר על יום ההולדת שלך, אלא של מישהו/מישהי אחר/ת.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, לא יומולדת שלי. ההיא כבר איננה לחגוג...אני כותבת בשמה...

      מחק
  2. הרבה עצב עולה מבין השורות.
    הזכיר לי את השיר - החיטה צומחת שוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. פועה, בהחלט הדהדו בראשי המילים
      : והחיטה צומחת שוב.
      אכן קשה לתפוס כיצד עולם כמנהגו נוהג כדמישהו נעלם ואיננו עוד.

      מחק