יום ראשון, 7 ביוני 2020

מכתב לנמען שלא היה


תרגיל בחליפת מכתבים מתוך סדנה:
לבחור נמען או להמציא אותו ולכתוב לו תוך דקות מכתב הכולל בקשה.

לי, מיד צף ועלה איש אחד מ"אותו הכפר, זה הירוק כל עונות השנה", 
 (ועוד נחזור אליו ברשומות ההמשך).

הי, 
מה שלומך?
מאוד אוהבת לקרוא את המכתבים שאתה שולח לי. 
מלאים בהומור ובסיפורים נפלאים שאתה ממציא. אנחנו מכירים שנים. כשהיינו מאוד צעירים. 
אז כשעוד רצתי.
ממש מחכה כל פעם למכתב הבא שיגיע ממך ובטוח יהיה מלא הפתעות ויעלה אצלי המון חיוכים.
אתה יודע כמה אני אוהבת לצחוק ואתה בכל פעם דואג שכך יהיה. 
כן, אני גם מאוד נהנית מהתסריטים הקטנים שאתה כותב לי על פגישותינו המדומיינות. 
איך לפעמים אתה עולה לרכבת ורואה אותי יושבת מהורהרת מביטה בחלון
ואיך אתה מתיישב ליידי ובזהירות פותח בשיחה קלילה. בהדרגה אני נעתרת 
משם מתפתחת העלילה ומובילה לזוגיות נהדרת.
או בפעם ההיא שתיארת אותי רוחצת בים ואתה מגיע עם ספר, כיסא ושמשיה אל החוף
וכשאני יוצאת מהמים בצעד קליל. רואה אותך, אתה אותי ומבטינו נפגשים וכך – קליק וקלק 
קצת פלרטוטים, משם כבר בנית ההרי סיפורים. אני ואתה בונים חיים שלמים.
יושבת פה לבד מול המחשב שלי, המכתב שלך מתגלגל על הצג.
צוחקת בקול ולפעמים אפילו הגרון נחנק לי מדמעה שנעצרת שם ולא יורדת. 
המעצור של הכיסא חוקר קצת כשאני נעה בו.
תמיד אני מתרגשת איך בסוף כל מכתב אתה מוסיף קטע של שיר
או שורה של חיים גורי או עמיחי. לעתים אפילו משהו של שלמה ארצי שהוא באמת כל כך ארצי...
אבל, אבל תמיד תמיד אתה משתמט ככה איכשהו מבאמת להיפגש איתי.
נכון זה לא כל כך פשוט ואולי אפילו קצת מורכב.
הפעם אפנה אליך ישירות
בוא נפגש!
אפילו רק לפעם אחת.
מחכה לתשובתך
רונה
                                      
עיטור פרפרים מעל מיטה
המכתבים הוחלפו בין המשתתפים בסדנה באופן אנונימי
והנה מכתב התשובה שקיבלתי מכותב אנונימי מהקבוצה: (משימת העונה למכתב היתה: לא להיענות לבקשה....))


לרונה העולה מהים, היושבת ברכבת, הבונה איתי חיים שלמים- שלומות

המכתב שלך, עם הבקשה שבו, סחף אותי מיד לתסריט נוסף. כמו שאת אוהבת

כמו שאני אוהב אותך.

זוכרת שאהבנו ללכת יחד לסינמטק בתל אביב כשהיה מתקיים שם פסטיבל סרטים רוחניים? בטח זוכרת.

היה סרט אחד, שגם הרבה שנים אחר כך היינו מדברים עליו

סרט על ג'ון שניידר שהקים בלב מדבר, בדרך לואגס, אשרם לזוגות

זוכרת את היופי של המקום, את מתחמי הטיפולים, והאגם המלכותי שהוא הצליח להקים שם? זוכרת. :)

הקטע שהכי אהבת בסרט, היה המפגש שלו עם אהובה ותיקה

שניהם נפרדים לשבועיים מבני הזוג שלהם, ובהסכמתם נוסעים להתבודדות באשרם אחר, כדי לכתוב ספר על שיטות טאנטאריות מהמזרח, ושילובן בטיפול סקסולוגי מערבי.

הם מקבלים את ההסכמה של בני זוגם להתנסות בכל השיטות שיכתבו עליהן. את אהבת את הצילומים של רגעי הכתיבה המשותפים שלהם

את ההשראה שהגוף נתן להם

ככה אני רואה אותנו

טסים לשם

טובלים באגם, גרים באשרם, וכותבים יחד את הסיפור שלנו

אין ספור מפגשי כמעט, ולעולם לא

תסכימי איתי, שהאושר הכי גדול הוא בציפייה עצמה

בציפייה הכל עוד מושלם

אין אכזבות, אין חרטות

תמיד רגע לפני. לקראת. כמונו.

תראי, שנים את צוחקת מהמכתבים שלי. נהנית מהם. חייה אותנו דרכם

אנחנו זוג מושלם. תמיד בשיא

בפגישה הראשונה

בערנות, בדריכות, בתחושת הפתעה.

השתוקקות, רונה שלי, השתוקקות היא שם המשחק ואנחנו השחקנים.

אל תיקחי לנו את שמחת המפגש

את יודעת למה כל האגדות מסתיימות בחתונה? כי ביום שאחרי הנסיך והנסיכה מתחילים להתווכח, להוכיח, לצאת צודקים. תני לי להצדיק את אי הפגישה שלנו על ידי כך, שאני מבטיח להמשיך ולענג אותך במילים כתובות, בדמיון שאין לו גבול.

הנה, תראי אותנו בקצה האגדה הזוגית שלנו- בדיור מוגן. חמישה כוכבים

אנחנו נשענים על משקוף החלון, ומביטים החוצה

אצלנו השמש תמיד באמצע השמיים. לעולם לא שוקעת. לעולם לא זורחת.

אוהב אותך, רונה.

שנפגש הקיץ באשרם של ג'ון שניידר


. האיש שלך




אין תגובות:

פרסום תגובה