המכתב שלך, עם
הבקשה שבו, סחף אותי מיד לתסריט נוסף. כמו שאת אוהבת.
כמו שאני אוהב אותך.
זוכרת שאהבנו ללכת
יחד לסינמטק בתל אביב כשהיה מתקיים שם פסטיבל סרטים רוחניים? בטח זוכרת.
היה סרט אחד, שגם
הרבה שנים אחר כך היינו מדברים עליו.
סרט על ג'ון שניידר
שהקים בלב מדבר, בדרך לואגס, אשרם לזוגות.
זוכרת את היופי של
המקום, את מתחמי הטיפולים, והאגם המלכותי שהוא הצליח להקים שם? זוכרת. :)
הקטע שהכי אהבת
בסרט, היה המפגש שלו עם אהובה ותיקה.
שניהם נפרדים
לשבועיים מבני הזוג שלהם, ובהסכמתם נוסעים להתבודדות באשרם אחר, כדי לכתוב ספר על
שיטות טאנטאריות מהמזרח, ושילובן בטיפול סקסולוגי מערבי.
הם מקבלים את
ההסכמה של בני זוגם להתנסות בכל השיטות שיכתבו עליהן. את אהבת את הצילומים של רגעי
הכתיבה המשותפים שלהם.
את ההשראה שהגוף
נתן להם.
ככה אני רואה אותנו.
טסים לשם.
טובלים באגם, גרים
באשרם, וכותבים יחד את הסיפור שלנו.
אין ספור מפגשי
כמעט, ולעולם לא.
תסכימי איתי, שהאושר
הכי גדול הוא בציפייה עצמה.
בציפייה הכל עוד
מושלם.
אין אכזבות, אין
חרטות.
תמיד רגע לפני.
לקראת. כמונו.
תראי, שנים את
צוחקת מהמכתבים שלי. נהנית מהם. חייה אותנו דרכם.
אנחנו זוג מושלם.
תמיד בשיא.
בפגישה הראשונה.
בערנות, בדריכות,
בתחושת הפתעה.
השתוקקות, רונה
שלי, השתוקקות היא שם המשחק ואנחנו השחקנים.
אל תיקחי לנו את
שמחת המפגש.
את יודעת למה כל
האגדות מסתיימות בחתונה? כי ביום שאחרי הנסיך והנסיכה מתחילים להתווכח, להוכיח,
לצאת צודקים. תני לי להצדיק את אי הפגישה שלנו על ידי כך, שאני מבטיח להמשיך ולענג
אותך במילים כתובות, בדמיון שאין לו גבול.
הנה, תראי אותנו
בקצה האגדה הזוגית שלנו- בדיור מוגן. חמישה כוכבים.
אנחנו נשענים על
משקוף החלון, ומביטים החוצה.
אצלנו השמש תמיד
באמצע השמיים. לעולם לא שוקעת. לעולם לא זורחת.
אוהב אותך, רונה.
שנפגש הקיץ באשרם
של ג'ון שניידר?
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה