יום שני, 1 במרץ 2021

"הפוך קטן בבקשה"

 

חבר אחד "שלח" לי הבוקר במייל סחלב במקום קפה, כתב שזה משלוח מנות שהתעכב קצת בגלל העליות, או המגפות או הסיבובים, הפקקים ואולי בגלל העומס ברחובות בגלל פורים.

אני מתה על סחלב ועוד ביום שמסך אפור גדול יורד עליו.

אבל בכל זאת, שעת בוקר ראשונה שלי, אפשר בלי קפה?

עד גל עשרים++ לא שתיתי קפה.

במקרה הטוב של משקה חם, שתיתי קקאו. (לא שוקו, לא היה אז שוקו רק קקאו).

קקאו טוב ומושקע על בסיס חלב חם כמובן. קקאו מתוק שרק במקומות מיוחדים כמו "קפה אוסלו" ההוא שהסתתר שנים קרוב לגשר, בתל אביב, או קקאו שאמא שלי הכינה לי בתשומת לב מרובה.

כאמור, כולו על בסיס חלב חם. בשלב מסוים עברתי לנס קפה גם הוא על בסיס חלב וגם אז, רק שניים הורשו להכין לי (כן, אפילו לא אני), אותה אמאשלי שכבר הוזכרה והאיש שלצידי. 

הם ידעו להכין אותו, מתוק מתוק, חלב חם ללא שום צל צילו של קרום חלילה, כזה שבא לו להתיישב ככה בכיף שלו בכוס שלי.

אני זוכרת עד היום, עשרות שנים אחרי, כשבאנו פעם לבקר זוג אנשים שמאוד השתדלו באירוח שלנו והיא התעקשה להכין לי כוס נס קפה על בסיס חלב כהלכתו.

אחרי שבאמת טרחה והשתדלה, הגישה לי כוס מלא בדקים, לבנים, צפים כאלה ואני שהייתי בראשיתו של ההיריון הראשון שלי, ראיתי והתאמצתי, באמת התאמצתי לכלוא את הקבס שטיפס במהירות במעלה מערכת העיכול שלי...

למזלי ולמזל כל הנוכחים השירותים היו קרובים וכך גם ההתנצלות של האיש שאיתי שהעלה אישונים כלפי מעלה ומלמל: "פלא? הריון ראשון, אתם יודעים..." 

כולם, כולל המארחת המתאמצת הנהנו בהבנה תומכת ומלאה. בכלל לא משנה שאותה תופעה היתה מתרחשת גם לולא היה מדובר בהריון. כי קרומים צפים כאלה היו עושים לי את זה בכל מצב.

אולי בגלל או בזכות החוויה ההיא למדתי לשתות קפה על בסיס מים עם תוספת קטנה של חלב קר. ובא לציון, טוב לא להגזים, לי, גואל.
אחרי שנים הגיע לארץ הפתרון המושלם. הפוך קטן! כן, חייב תמיד להיות קטן. אז ורק אז היחסים בין כל המרכיבים מתמזגים באופן מושלם. 

אין לי בעיה לשתות שני "הפוך קטן" ולא אחד "הפוך גדול". שוב, זה הכל עניין של דיוקים.
כן, אני ממש אוהבת מקומות שיודעים להכין טוב "הפוך קטן". וכשלא מצליחים (ויש כאלה גם במסעדות ובתי קפה - למזלי לא רבים), אני לא מנדנדת. אבל גם לא שותה ובדרך כלל גם לא חוזרת.

אגב, בארה"ב, אני ממש מתבאסת לרוב על הקפה שלהם. ניסיתי בכל מיני ווריציות ושמות. לא, הם לא יודעים. אולי בעיקר בגלל הגדלים. המושג "קטן" לא עובד שם.

לעומת זאת ברוב אירופה, מתענגת.

פעם שתיתי המון כוסות ביום מהנוזל הזה.

למען האמת קפה וסיגריה היו עיקר התזונה שלי ביום ויש לציין שהקפה היה מתוק מתוק והסיגריה היתה לפני, תוך כדי, אחרי, ובין לבין. כלומר כל שעות הערות כמעט. עם הפסקות קטנטנות לנשימה.

אז קודם, אחרי המון ומלא שנים עם המון ומלא סיגריות, נגמלתי מהן אבל לא מהקפה המתוקמתוק. רק אחר כך, ממש בהדרגה הורדתי את כמויות הסוכר מהקפה ואז גם בהדרגה הורדתי את מספר כוסות הקפה ביום.

עדיין כשאני רוצה להתפנק "הפוך קטן" טוב, יכול לעשות את העבודה.

בעיקר עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן של סגירת המכונות הרוחשות אשמח לבקש מהמלצר שיגיד לבריסטה "הפוך קטן רגיל" והמכונה המוכספת והמצוחצחת שכל הזמן חיכתה תחייך ותכשכש בצינורותיה

וכשהמלצר יגיש לי את הכוס המוקצפת לשולחן היא תלחש 

והקול יתגלגל לי בשקט בשקט, רק ביני לבינה 

"ברוכה השבה".




בזכות השרביט המוסיקלי החלטתי להוסיף לפחות ברשומות הקרובות שיר אחד מאהבותיי המוסיקליות
 ג'ניס ג'ופלין
בנערותי הוזמנתי למסיבה בבית רחב רחב רחב ידיים, אי שם באחת השכונות הכי צפונבוניות של תל אביב.
בעודנו רוקדים לצלילי תקליטים ולהיטים של אותה תקופה הושמע שיר של זמרת שלא שמעתי מעודי וגם הסגנון שלה היה שונה מהביטלס, האבנים המתגלגלות ועוד כאלה. 
באמת, באמת שקפאתי במקומי.  כשסוף סוף נרגעתי נגשתי לבחור האחראי על המוזיקה (לא, לא היו אז די.ג'י, סתם בחורים שאהבו ואספו תקליטים) ושאלתי - "סליחה, מה זה היה?" והוא הסתכל עלי, קצת בזלזול קצת בהערכה 
"מה? קוסמיק בלוז?" "כך קוראים לזמרת?" שאלתי, טוב, פה כבר הצחקתי אותו "זה שם השיר, לזמרת קוראים ג'ניס ג'ופלין, לא מכירה? הא.." 
הסתובב להמשיך לסובב תקליטים ואני המשכתי את הערב בלשנן - את שמה ואת שם השיר. חברה מאוד טובה הפתיעה אותי ליום הולדת אחרי ששמעה אותי חוזרת ומדברת על השיר ועל הזמרת וקנתה לי את התקליט שלה. זה היה התקליט הראשון באוסף שלי. שנים הייתי בטוחה שהיא זמרת שחורה, רק זמרות שחורות נשמעו כך. כן, היא נתנה את הנשמה. דרכה גם גיליתי שאני מאוד אוהבת בלוז


שבוע טוב 

אין תגובות:

פרסום תגובה