עולים
עלינו להר עם משאית נושפת. אבא אמא ילדה שעוד רגע וילדה אוחזת יד.
עזבנו את העמק החם באנחה מיוזעת. מחכים להצטנן ואולי לגעת או לרדוף ענן.
על ההר
פה.
מדרונות ועליות
אבנים גדולות, מסולעות ורוח מדקרת. מעיל להתכסות מהרוח ומעיל להתחבא מהגשם.
מגפי גומי שחורים לבצבץ בין הסלעים ונעלי בית להיכנס לבתים.
העיירונת הפכה לעיירה החליפה שמה. גדלה לעיר תקנה את שמה ולאחר זמן שוב שינתה.
נלחמת על זהותה.
עלינו להר לפני יותר מ 6 עשורים. משפחה קטנה - הרחיבה ידיים
ענפים צמחו, עלה פרי. דור קם והוסיף חדש.
צבענו את הההר בצבע, בצחוק וברוח של טוב.
שמנו אבנים
עטפנו בהם את המתים.
שמיטה
כל שהיה השתנה
השפות, ההרכבים, המראות.
המשפחות.
הנוף - נותר דהוי בעיקר. הסלעים כוסו
אנשים הסתלקו הלכו עזבו עברו.
עכשיו אנחנו.
אורזות.
חפצים, זיכרונות, רהיטים.
בעיקר שומטות.
יורדות
יורדות מההר
לגבעות.
בת שהיא אמא אוחזת ביד אמא.
ביחד זזות.
נפרדות
מתחילות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה