ידוע לכל שיש זמנים ושלבים בחיים
שנאמר:
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
הנה הגעתי לעת הנוודות או הצועניות בחיי.
בעצם הנוודות אינה זרה לי
תמיד חשתי בנוח בתנועה, בשינויים.
יכולה לטעת שורשים במקומות שונים.
עכשיו זה רישמי.
נפרדתי מביתי שעל ההר
ואני בשלב של המתנה לביתי הבא שיתפנה עוד כך וכך .
זמן נדודים
תיק ההצטיודות הוא חלק מהמהות.
להיות מאורגנת. לאן היום ומה ממש חייבת?
מאורגנת ומסודרת. לא ממש טיבעי עבורי😁
אני, שאבי ברכני בעובדה שיש לי צוואר
כי כך הראש נשאר.
מה עושים? מקימים מספר עוגנים במקומות שונים.
ובכל מקום יש גם לזכור איך מפעילים את המכשיר הקטן שנקרא שלט
ולשלוט בו ולא הוא בי.
לבלות זמן איכות במעברים בין לבין.
לשלב גם בזמני מגפה ו pcr את שם עם כאן.
כשיגרה.
צועניה.
כשאחד הצעירים שואל
אז בעצם איפה את גרה?
אני עונה: זהו, שעכשיו אני צועניה. אין לי מקום של קבע.
הוא מסתכל עלי בפליאה מרוחמת ואומר:
אהה, במילים אחרות. את בעצם הומלסית.
זה נורא!
ואני מחייכת וחוזרת, לא, אני פשוט
צועניה.
זה לא כל כך נורא.
תצפית של צוענית
יש לי זמן לצפות.
מצאתי תצפית נהדרת לגרוף סיפורים.
יושבת למעלה למעלה. מהופנטת מול הים, הגלים, השקיעות והקולות העולים.
כל הזמן הם משתנים.
גם צצים ובאים והולכים אנשים.
זה ששוחה בכל מזג אוויר לבד למרחקים.
מעורר בי דאגה וציפיה שישוב
ויקח חזרה את המגבת שתלה.
זה שמחכה לסער רוחות וגלים
ועף עליהם כאילו הוא חלק מהקצף והמשבים.
היא, שסערה קוראת לה להרגיש על הטיטניק
פורסת ידיה אל מול הרוח כאומרת:
קראת לי.
אז באתי.
זמן צוענים
זמן של להיות
בת דואגת
אמא אוהבת
חברה, בת זוג
ובעיקר
מתניידת.
זמן צוענים.
כמו בסתיו.
אני ציפורים.
זכיתי בזמן מיוחד
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
עת לנשום ועת לנשוף
ועת לברך.
שבת טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה