בראשית שנות השיבעים
באה לפה לחודשים ימים. התנדבות בקיבוץ גלילי. שיא המרד שלה במשפחה נורדית ממוסדת.
מאז ילדותה נהגה לשמור ולקיים את כל המסורות. הלכה בתלמים שקבעו דורות.
יום אחד התעוררה אחרת, מורדת.
חיפשה קצת, שאלה מעט, אספה חסכונות קטנים.
באה עם חברה לנסות, לחוות, להתמזג עם השמש והרעיונות הסוציאליסטיים של ארץ קטנה, כמעט רק נקודה על מפה.
בימים עבדה בגן הירק, אוספת פלפלים מושכת בצאוורם של גזרים רעננים. מנקה פקעות של סלקים אדומי לחיים.
בשעות שאחרי, בלתה על הדשא ובבריכה ובערבים היתה נפגשת עם חברים שכמוה חצו ימים. מנגנים, שרים, מדברים, צוחקים. כך כל ערב באחד החדרים.
לכאן היו נמשכים ובאים גם חברי הקיבוץ הצעירים, שזופי שמש, החצופים.
מהר מאוד הבינה שהיא רוצה יותר. להשאר עוד. התגבשה בקיבוץ חבורה שלמה של מתנדבות ומתנדבים מכל קצוות. רובם באו כמוה ממשפחות נוצריות בורגניות. חווים את החופש, את ההתנסות אנתרופולוגית והמפגש עם המחוספס, הקוצני, הנוגע בקצוות.
בתחילה האריכה יחד עם חברתה את השהות בעוד מספר חודשים. לאחריהן, חברתה החליטה לשוב לביתה והיא כבר מצאה כאן אהבה ובחרה להשאר עוד. מתאהבת מיום ליום במקום, באורח החיים, באנשים, בילדים העצמאיים והחופשיים שהיו כל כך אחרים מהילדים והילדות מהמקום משם באה.
הוריה ניסו להחזירה, להניאה ואפילו לשחד בכל מיני הבטחות, אם תחזור ותשוב לתלם הנכון והמוכר.
אולם היא סרבה .
האהבה פה התפתחה והלכה וממתנדבת הפכה להיות תושבת ואחרי נישואיה לחבר המקומי שאהבה, עמדה בהצבעת החברים וקיבלה מעמד של חברה מן המניין.
שייכת בזכות עצמה לקבוצה.
היא אימצה את תרבות החברה ואת דתה, בנתה יחד עם מושא אהבתה משפחה מלוכדת גדולה וחזקה.
התערתה בכל חיי הקהילה, עבדה, התנדבה, השמיעה את קולה.
הקיבוץ השתנה בהדרגה. גם היא, עמדה בראש מובילי הלינה המשפחתית, הלכה יד ביד עם מארגני השינויים תוך שמירה על החלקים הסוציאליסטיים
כל זאת ועם זאת, תמיד שמרה על חלקים מעולמה האחר ועל איזה מרד גם דעתני אך גם ויזואלי קטן.
להזכיר לה ולכל האחרים מסביב שהיא אמנם חלק מכולם,
אבל לעולם יש בה גם טוויסט מיוחד, עם צבע כחלחל בשיער ומסרגות ביער ביד,
שהיא במקור, משם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה