כל בוקר, מוקדם כהרגלם הם קמים, מתארגנים לוקחים אתם את המחשב הקטן, המחשבון והפנקס שנותר ויוצאים ל"משרד החדש".
המשרד הישן, וכל עולמם, נחרב באחת ונעלם.
הם שהקימו, חרשו, עבדו והזיעו אז
יודעים שגם היום המשק כולו על גבם.
הם מגיעים בעקביות לבית הקפה שהופך למשרדם. זה הממוקם לא רחוק ממעונם הזמני. מנסים לשחזר ולהעלות את כל הנהלת החשבונות של המשק.
ברור להם שזה יהיה הבסיס להקמה מחדש.
הם מגיעים בין ראשוני הלקוחות. מוצאים פינה באחת הזוויות. מזמינים קפה וכריך. מצרפים את החשבונית להוצאות.
וכך הם עובדים, לא בצמוד ליתר החברים.
הם זקוקים לתפוס קצת מרחק מהעניים העצובות, הכבויות, מהצפיפות מהדחיסות. לעבוד כאן בראש נקי ובמסירות. כל יום כמה שעות וכך לא לוותר על פרויקט חייהם.
כמו שעשו כשהגיעו אז כנחלאים נלהבים, עם עיינים נוצצות, לראשונה לאדמת הנגב הקשה ויכלו לה.
ואז הגיע יום חורף קרררר
וכל מה שאדם רוצה זו קצת נחמה.
פניתי אל הסירים והכנתי לי מנה חמה ומנחמה.
כמה ירקות שחיבקו עדשים כתומות, התערבבו בתבלינים והתכסו להם במים חמימים.
מהר פשוט מחמם מנחם ומזמין עוד.
שבת חמימה ויבשה ונקווה שתביא אתה גם קצת נחמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה