נקישה בדלת
אני ניגשת לפתוח
בכל פעם מחדש כשחיים מגיע לביקור ואני פותחת את הדלת, לרגע אני נבהלת.
הלב עושה קפיצה קטנה והריאות עוצרות לשניה.
וכל זה למה?
כשאני פותחת את הדלת כל החלל שהדלת הפתוחה מותירה מתמלא כול כולו בחיים.
מלמטה עד למעלה מצד ימין ועד לצד שמאל. הכל הכל מלא בחיים.
ככה במחשבה של רגע שעלתה בי
, אולי השם שלו אמר לגוף תהיה גדול כמו החיים...
חיים לא איש שמן. הוא פשוט איש גדול. גדול באמת.
שניה אחרי הבהלה בעוד אנו אומרים מילות ברכה מקובלות ואני מפנה את המפתן וחיים נכנס פנימה והחיוך המבויש שלו עולה ונח על פניו, כאילו נעלם הגוף הגדול, זה שהפיק אצל הלב שלי פעימה ומתכנס לאיש חביב ונעים הליכות.
חיים ביקר אותנו פעם בחודש בערך במשך שנה או שנתים כשהיה מגיע לעיר בענייני עבודתו ועושה אצלנו אתנחתא קטנה.
שנים לא נפגשנו, כי מאז שעבודתו עברה לאזורים אחרים, המפגשים הלכו והדלדלו עד שעם הזמן ואורחות החיים - פסקו.
היתה תקופה שעוד קיבלנו דרישות שלום ומסרנו בחזרה דרך עמיתים ומכרים אך גם זה ירד ונעלם בהדרגה.
שנים לא שמענו ולא ראינו אותו.
השבוע, כשאני במרחק רב, נשמעה נקישה על דלת ביתו של בני.
נגשתי לפתוח את הדלת ולרגע, קפא ועצר ליבי וגם ראותיי עשו עצירת חירום.
המפתן היה מלא מלא.
תוך שהמבט שלי עולה למעלה לגובה הפנים חשבתי: וואו חיים. פה?!,
לא, זה לא היה חיים.
עמד שם איש משלוחים עם גוף שמילא את כל חלל הדלת מלמעלה עד למטה וגם לצדדים.
היה לו חיוך מבויש שנראה כמבקש סליחה על ההבהלה.
לרגע קטן הרגיש כאילו חיים בא עם המשלוח ביד להגיד "הי, זוכרת אותי?"
בא לרגע קטן
ונעלם.
סופ"ש שקט כמה שאפשר
ולמי שאוהב גם בישולים
כדאי להציץ כאן
https://yardensh.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה