אל העיירה שעל ההר הגעתי בילדותי הצעירה מהעמק החם.
העיירה שהתחילה בקטן קטן ולאט צמחה והפכה
לעיר נחמדה, כלומר עיר, לא בסדר גודל של חיפה לדוגמה, אולי כשליש ממנה ובכל זאת
זכתה במעמד הנכבד להיקרא עיר ואפילו עיר מחוז. החליפה שם והתנערה לשלב הנערות.
אך עוד לפני המעמד וכל השאר נבנו והוקמו
לצד מבני ציבור ומרכזים כאלה ואחרים גם בתי כנסת. בתי כנסת שכונתיים לקהילות
מגוונות, ובית כנסת אחד מרכזי, גדול ומפואר שראשו ככיפה הפוכה עומד גאה על ראש
גבעה. לא רחוק מהמרכזי והמושקע התכנס לו בית כנסת קטן לקהילה מיוחדת ומצומצמת,
הקהילה הרפורמית. כן, כבר בראשיתה היא הוכרזה כעיירה מאוד פלורליסטית ואף לא
עליינו חילונית במהותה.
אוטובוסים נסעו בשבת כן גם של "אגד" ולצידם היו הסעות
פרטיות מאורגנות בקיץ לחופי ים ומעיינות שהרי על ההר אין מקווי מים להשתכשך
ולהצטנן בהם בימי החום והמועד.
בית הכנסת הרפורמי שכן בדירה אחת בבניין
דירות די מרכזי. כל שכניו היו דיירים רגילים, משפחות משפחות. בית הכנסת לא הפריע
להן והן לא הפריעו לו. אולי אפילו חשו כבוד שבית הכנסת המיוחד שכן בקרבן.
אנחנו הילדים, בחגים המרכזיים, העדפנו
לבלות בין בית הכנסת המרכזי שכיפתו הפוכה ותמיד היה מלא מפה אל פה לבין בבית
הכנסת הצנוע הזה שנוגנו שם על עוגב קטן מנגינות נעימות והושרו שירים. גם כאלה
שאנחנו הילדים, מכירים.
הרב של בית הכנסת שהיה גם החזן וגם הנגן
היה איש עיוור. ארץ מוצאו היה מהונגריה אם זכרוני אינו מטעני. בתו היתה נוהגת
ללוות אותו לבית הכנסת ולהושיבו ליד העוגב. בסוף התפילה והמפגש היתה אוחזת בזרועו
האחת, בשנייה הוא היה אוחז במקלו וכך הם היו צועדים בחזרה לביתם.
בכל שנות ילדותי ונעורי נהגו הם לעשות את
הדרך ביחד אל בית הכנסת וממנו.
בבגרותי שמתי לב יום אחד שבית הכנסת שינה
פניו והחליף שם. הפך להיות בית כנסת אורתודוקסי. התכבדו באיו וקראו לו על שמו של
אלי כהן המרגל שלא חזר.
עבורו שנים גם ילדי בגרו ובלכתי באחד הימים
באותה שכונה ותיקה גיליתי שלט גדול וחדש שפשט על מספר דירות בבניין והסתיר מאחוריו
את השלט הצנוע על שמו של אלי כהן. עכשיו נכתב שם בגדול, זו ישיבה חרדית חשובה.
העיירה הפלורליסטית, המגוונת והמכילה שהפכה
לעיר מחוז ושינתה שוב את שמה. ובראשה נעמד ברוב גאון ראש עיר אופורטוניסט כל יכול,
מבושם מכוח בניחוח פוטין, הכחידה כל סימן ואפשרות לבית כנסת רפורמי בתוכה.
בימים אלו, בגאווה גדולה פרסם הכל יכול בראש
חוצות ורשתות, את דבר המנצח:
"אצלנו לא יופיעו על במותנו אמנים
שחתמו על "מכתב האומנים".!!!
כמה טוב (ועצוב) שאחר שנים רבות אספתי מטלטלי בזמן והותרתי אותה כמו טובים ורבים לפני,
מאחורי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה