לקחנו חודש - ימים אחרונים

גילוי נאות, אנחנו חזרנו בתחילת השבוע

 ימים אחרונים פה. מסתכלים סביב.

לבדוק איך אנחנו. מה נוסף לנו. מה התחדש ואיפה עוד קורץ לנו ואומר בואו לבקר

ממש מעל העיירה שלנו מביטים בנו ואנו משיבים מבט למה שנראה כפר קטנטן ונחמד

.אז פנינו למרצדס ואמרנו, קחי אותנו שמה

.והיא, כזו ממושמעת. לקחה

כתבתי פה על כבישים צרים ומפותלים. למארציאנו, כך קוראים לכפר הקטן מוביל כביש צר צר צר וכן, מפותל. הבעיה עם כביש צר צר צר ומפותל ובלי שוליים זה רק כשלפתע מגיח ממול רכב או יותר גרוע טרקטור גדול מימדים

גם אני וגם המרצדס קיוונו שאף אחד לא רוצה עכשיו ממש לנסוע ואם כבר בכל זאת, אז שנוכל מספיק זמן מראש אולי בכל זאת לראות משהו ולמצוא איזה שול קטן לעצור ולחכות. הדרך מהעיירה שלנו למארציאנו היא לא יותר משלושה קילומטרים

איזה מזל

הגענו

למעלה

מצאנו מקום לחנות (רק מכונית אחת יכולה בו זמנית)

וירדנו לסיבוב יותר נכון לטיפוס. בין סמטאות צרות

הכנסיה הנעולה

  

SOCI מבט על

ממארציאנו

 חלק מהבתים ניראים מאויישים וחלק נראים סגורים או נטושים

על קודקוקו של הכפר עומדת כמובן כנסיה. גם היא סגורה

כמובן שלא פגשנו איש. שמענו קולות מבית אחד ובבית אחר, כלב נבח לקראתנו בחצר

הנופים נפלאים. ההליכה בין הבתים מעלה שאלות

חוזרים אל המכונית החונה. עץ תאנים ענק מסוכך עליה. וממש ליד, ברז מים חיים. אז עמדנו כמו ילדים. קוטפים תאנים מהעץ ואוכלים. והתאנים מתוקות, דבשיות חיכו לנו שנבוא לארות אותם ולהנות

הימים חולפים שבוע אחר שבוע

אני מצאתי לי שני בתי קפה שהם גם ברים ואחד אפילו מסעדת צהרים ש"נונה" מכינה אוכל למשפחתה ועל הדרך גם למי שבא. ואני כמובן באתי

ממש לפני סיום התעניינה הברמנית אם אפשר לשאול אותי מאיפה אני ומה אני עושה פה

  סיפרתי בשמחה והיא כל כך התרגשה. שאלה על הארץ ומתי כדאי לבוא לבקר, לאן ולכמה זמן

ככה דיברנו קצת ולפני שהלכתי אמרתי שאשתדל לבוא לקפה אחרון לפני שניסע בחזרה

ואמנם, מספר שעות לפני שיצאנו לדרך חזרה באתי לקפה איטלקי אחרון בעיירה שלנו והברמנית ממש עלזה לקראתי. יצאה לחבק אותי והכינה לי קפה מכל הלב

ואחרי עוד מילים והחלפנו מספרי טלפון

אנחנו ממש חברות ולא משנה שהיא צריכה להיות בגיל של בני הצעיר

כמו שאמרתי לה, לפעמים לבבות רוקמים חיבורים בלי קשר לגיל, מקום

או כל דבר משותף אחר

נפרדנו בחיבוק אמיץ והלכתי להפרד גם מהבית הקטן שלנו שממש נהג בנו בידידות והכלה גדולה

בעל הבית בא לאסוף אותנו במכוניתו ולקח אותנו לתחנת הרכבת בארצ'ו

בדרך הספקנו לשאול עוד כמה

שאלות על סוצ'י

שמסתבר שהוקמה לפני כ 1000 שנים והיתה בעיקר עיירת מעבר. הערים החשובות הוקמו על ראשי ההרים

עוד למדנו שהיא היתה במאה האחרונה עיר טוויה וטכסטיל חשובה. היו בה 700 מכונות נול גדולות בשיאה. אבל כמו בכל העולם המערבי בתחרות מול סין והודו הן הפסידו בגדול וזה מסביר את העובדה מדוע ראינו המון מפעלים סגורים ונטושים. עצוב.

כן עצוב לראות מפעל סגור לא רק גן ובטח כשמדובר במפעלים

כאמור ג'ורג'יו, בעל הדירה שלנו הביא אותנו לתחנת הרכבת. שם נפרדנו בחיבוק גדול

ובהזמנה שיבוא לבקר אותנו פה

גינות הירקות המרשימות של שכנינו

שוק הירקות של יום שישי שהיה צמוד אלינו

והגלידה האחרונה להפעם

תם ונשלם. חודש שלקחנו לחיות לנו קצת שם

עוד אוסיף רשומת סיכום אחרונה. שישארו לנו טיפים לסיבוב הכא.

לקחנו חודש - קצת לפני סיום

 הימים גם פה חולפים עוברים.

ותפס אותנו ככה בשביל להגיד, זה לא רק גן של שושנים, עוד איזה וירוס וקצת הוריד לנו בהילוכים לכמה ימים. 

אבל אין מה להתלונן על מנוחה שהרי גם לשם זה באנו עד לפה.

מיד כשהתאוששנו, שכרנו שוב רכב. הפעם הסתדרנו על מרצדס נוחה נוחה.

וירדנו לנקות מעלינו את שאריות מה שהיה ולהתכונן בטוב למה שעוד יבוא. הגענו עד למעיינות המים הטרמיים של דרום טוסקנה.

Terme di Saturnia - Parco Termale

מקום יפיפה שמחולק לשנים

לאלה של הביוקר

ולאלה של הבזול. 

יש לציין לטובה שחלק לא מבוטל של המעיינות וחלק יפיפה שלהם הוא ללא כל תשלום. 

נכון, גם ללא כל שירותים נילווים, אבל העובדה שיש בחירה מאוד מכובדת בעייני.

רק בשביל להבהיר ולסגור את הפינה, אנחנו מהביוקר. 

צריכים מקלחות, שירותים, כסא לשבת עליו ואם הוא גם נוח, אז בכלל.

בקיצור, מהמפונקים.

נהנו הנאה רבה. ועם חיוך על הפנים וללא שאריות של ההוא שתקף אותנו, נסענו כל הדרך בחזרה.

לפני שנשיב את הרכב לחברתו נסענו למחרת לבקר את רימיני ששוכנת על החוף המזרחי של המגף והים האדריאטי מלכך את חופיה.

שהרי אם ביקרנו בחוף המערבי (בצינקווה טרה), לא רצינו חלילה לפגוע במזרחי (היום הרגישיות לעניין הרי גבוהות ולא נוסיף מלח על הפלפל).

רגע לפני רימיני מילה או שתים על הדרך. 

זו דוגמא נפלאה למתנה שאתה מקבל בעיקר אם את/ה כמונו, לא עסוק בתיכנונים ובהכנות אלא פשוט מסמן/ת נקודה ונוסע/ת.

וואו איזו דרך. צרה צרה ומפותלת - הכי מדהימה.

וככה אנחנו מטפסים ומטפסים ומטפסים בפיתולי פיתולים.

 עצים גבוהים מסתירים ומצלים עד שמגיעים לפסגה ואז - ווואאאהה

כמו שכתוב בכל הספרים זה פעל גם פה אחרי הטיפוס וההתפעלות, באה ירידה. 

כמובן מפותלת כמובן צרה כמובן חושפת מרחבים ופני שטח יפיפים. 

אחרי שיורדים ויורדים מגיעים לישורת שמביאה אותנו למרינה היפיפיה של רימיני.

אחד הדברים המרשימים פה זה הגשר שבנה טיבריוס. כן, ההוא. 

והוא קיים פה מאז ועד עתה. חזק ויציב.

לא אכביר בתיאורה של רימיני, התמונות מספרות יותר טוב.

וכן, אחרי הביקור שם צריך לחזור את כל הדרך חזרה והאמינו לי שהיא לא נעשתה לא יותר קלה וגם לא יותר קצרה.

אף שהשיר אומר שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, אני חושבת שהם לא הספיקו לגבוהה אבל אנחנו כן הצלחנו להנות מאוד וגם להתעייף.

אבל לא ויתרנו ולא שכחנו את תחרות הגלידה

נו...עוד קצת ודי 

לקחנו חודש - לקחתי לעצמי יום

 כשתחיל רעיון החודש לתפוס תאוצה היה ברור שאחפש לי מקום לבקר וללמוד דברים חדשים. 

כתבתי לבעל הדירה ששכרנו ושאלתי אם יש בסביבה פסיפסאית בעלת סטודיו. 

חיפש, מצא ושלח לי את כתובתה של אדריאנה. במקביל גם פה, מיכל פלג, ציינה אותה כאפשרות שבהחלט כדאי לראות ולפגוש.

מיד יצרתי קשר עם אדריאנה והיא ענתה בלבביות שתשמח לארח אותי.

כשהגענו לכאן שוב יצרתי קשר וכתבתי, הנני.

מיד ענתה- ברוכה הבאה, בואי.

בשוטף, פעם בשבוע אני ביום שלי, בעיר הלבנה. אחרי הרכבת והאוטובוס יורדת ישר לקפה וסנדביצון. ככה בכדי לפתוח טוב את היום.

אז גם פה. לקחתי לי יום נסעתי קודם באוטובוס ואחר כך ברכבת לעיר המחוז מיד כשירדתי נגשתי לבית הקפה הקרוב לפתוח ככה ;AREZZO

אדריאנה התנדבה ובאה לאסוף אותי מתחנת הרכבת אל משכנה המיוחד.

ואני, התרשמתי מאוד, צילמתי וצילמתי

והכי חשוב, שאלתי מליון שאלות וקיבלתי המון תשובות טובות.

בעיקר סביב הפסיפס הקהילתי.

 המבואה לסטודיו של אדריאנה

למזלי ליוותה אותה ואותי אשה נוספת, מרגי, שתיווכה ביננו בענייני שפה שהרי איטלקית זו לא השפה שלי ומסתבר שאנגלית היא לא ממש השפה של אנדריאנה. מרגי, מתנדבת כל שנה לאורך שנים רבות ומגיעה כל הדרך ממונטריאול קנדה, לכפר קטן סמוך לארצ'ו לעבוד לצד אדרינה ולהגשים חזון גדול.

אדריאנה (הבלונדינית) ומרגי הקנדית ברחבת הכניסה לכנסיה

הרחבה נעטפה כולה.

 

וקצת מבטים על פנים הכנסיה שיש עוד חלקים בעבודה

והחזון הוא לפספס ולמיאזק את כל כנסית הכפר כולה. מבפנים ומבחוץ בעזרת המוני מתנדבות ומתנדבים שבאים מכל רחבי העולם כך שנה אחר שנה. מי ליום ומי ליותר ושוברים מחברים ומדביקים חלק לחלק. לפסיפס גדול ומדהים. 

בצהרי היום יש מי שבתורנות מטבח מבשל, יש מי שמגיש ומסדר, מי שמפנה ומנקה. כולם אוכלים ביחד באווירת יש לי חג יומיום. 

חוץ מלשאול שאלות גם למדתי טכניקה שעוד לא עבדתי בה של שבירת אבנים עם פטיש וסדן של אבני סמאלטי שנחצבות ומובאות איך לא, מונציה. וגם אופן הדבקת אבנים שונה. בקיצור על זה נאמר, היה לי יום למהדרין.

עוד רגע קט זום על מרגי, המתווכת הקנדית. 

היא באה לאסוף אותי יחד עם אדריאנה מתחנת הרכבת וכבר ברכב אמרה לי מספר מילים בעברית, כמובן שמאוד הופתעתי ואז לשאלתי, אמרה שלפני 45 שנים! כשהיתה צעירה צעירה, היא באה לארץ והתנדבה בקיבות כפר רופין שבעמק בית שאן (העמק בו נולדתי), ושהתה שם במשך חודשיים תמימים. מסתבר שהגעגוע הגדול שלה הוא לאכול פאלפל בעיר השכנה לקיבוץ. 

פאלפל בבית שאן.

הבטחתי שאם תבוא שוב לביקור, אקח אותה לשם אבל אקח אותה גם לפאלפל אחר מאוד מומלץ, כך שיהיו לה שניים להתגעגע אליהם.

גם הרכב לא עמד בזה והפך למפוספס

שבת ברוכה וחג שמח.

אנחנו עוד רגע שבים מחודש תמים

אבל יש לי עוד כמה דברים 

אז יהיו קצת המשכים.

לקחנו חודש - מנצלים את הרכב

יום אחרי שחזרנו מהכפרים התלויים על המצוקים, תלויים ולא נופלים, ניצלנו את הרכב לעוד גיחה קטנה.

מאוד קרובה. POPPI, עיירה סמוכה. 5-6 קמ מהעיירה שלנו.

גם לה כמו כמעט לכל הערים והעיירות פה יש את העיר העתיקה. 

פה, בעיירה הזו, העיר העתיקה נפרדת מהחדשה.

העיר העתיקה יושבת על גבעה נישאה ובולטת למרחוק. 

לכן כל כך משכה את עייני והכנסתי אותה לרשימת החייבים.

העיר החדשה (שאליה ניתן להגיע גם באוטובוס מפה, אך לא לעיר העתיקה), נחה לה בשקט ובשלווה בעמק.

מנומנמת גם היא עד מאוד. 

גם כאן כמו בכל העיירות בסביבה, לא פיענחנו את זמני ההתעוררות 

(אם בכלל). 

אבל כן פיתחנו כמה בדיחות סביב העניין.

אז מבלי לעשות הכנות ומבלי לקרוא או למצוא פרטים, שמנו פעמינו 

(ללא וואייז או מדריך או מפות), 

רק לפי העין והגענו לפאתי החומה הסובבת את העיר העתיקה, מבצריה וארמונותיה. 

חנינו ויצאנו לשיטוט רגלי.

בחומה העוטפת סביב סביב נטועים בתים.

והנכנס והיוצא עושה זאת רק דרך השערים.

 העיר העתיקה בתוך החומות בנויה כמעט כולה אכסדראות

מקושתות בין העמודים.

 ובפיאצה המרכזית עומדת לה לתפארה

במלוא הודה

איך לא?

שנימצאת כרגע בשיפוצים נרחבים כולל שיפוץ של הפרסקאות המעטרות את כולה כולל את כל התקרה.

משם אל המבצר המרשים, זה שקרא לי אליו מרחוק - 

"קסטלו דיי קונטי גואידי", 

הוא נבנה ע"י משפחה פיאודלית במאה ה12

ומאז עבר ידים, שיפוצים ושימורים. 

הוא בהחלט גדול ומרשים.

מבט מבחוץ ומבט מבפנים.

שוטטנו בארמון - מבצר העצום.  כיום חלקו הוסב למוזיאון וחלקו מספר את סיפור המקום. 

            ומצאנו שיש בו גם בית כלא לא עליינו, שאליו אלה שכנראה ממש שהזיקו, נזרקו דרך פתח לא גדול אל בור עמוק

ונעלמו לעולמי עולמיא

זו רק בובה להמחשה...

אחרי סיבוב מסביב לחומה

התבוננו במדרגות העולות אל ראש המגדל (רק 105), חככנו, התבוננו שוב...

עוד מבט על הבאר הישנה

ו...בחרנו לצאת אל הרחבה ממול ולשתות קפה 

אל מול הנוף היפה.

כמה נעים ונחמד לגלות פנינים לא מתוכננות ככה על הדרך.

והנופים, נופי טוסקנה מרחיבי לב.

 וכמובן שמצאנו גם את המקומיים - 

איך לא - 

יושבים מול הנוף

ונחים.

נעמת לנו מאוד POPPI

בינתיים נגיד לך צ'או,

או אולי עדיף -

אריבדרצ'י

מי יודע?