כי טוב

 

הוא פנה ואמר:
לכי לך מארצך וממולדתך ומבית אמך,
 בואי עד אלי.
ושמעתי הקול
 פעם
 אחר
  פעם.
ובכל פעם
 הנחתי כל מעש
 פשטתי שפה
 פרמתי שורש
וכפתור בחולצה
 ואומר:
הנני.

כבקשתך,
כמצוותי.

השלתי נעלי
חלצתי מורשתי,
התעטפתי ציצית, טלית והינומה,
 באתי עד סיפך
לזמן התקדשותנו.
ונאמור:
כי טוב.

כי
 

טוב!

 

אני באה

 

 

אני באה,
 הפרושות זרועותיך?
הכנת אותך

לכבודי?
אני באה,
אליך.
אני באה,
מרקחות אהבה באמתחתי.
שטפתי גופי במור ולבונה
עברתי ימים
וימות
באה אליך,
ללקט טוב.
אני באה,
כי פרשת רשת חוטים
שקופים וזהובים
ללכוד את הרוח.
במחט עדינה ארגת אותה

תך

אחרי

 תך.
אני באה,
אני באה אליך.
ורדיד של כסף מצועף מלטף את פני הירח המלאים

המאירים את דרכי.
מזכירים לי
כי אלף כוכבים לפחות

יציצו מבעד לחלונך

לקשט באורם את עורי.
אני באה,
למיטתך,

אל ריחותיך.
 ללקט צופך

לפזר אבקתי,

אני באה,

 אליך.

והגדת

 

ויצא הקול

מבעד לענן

נקש על לוחותיי 

וקרא לי לבוא.

והקול פגש את קולי

ואני

אי אני?

בחמישה עשר בו

אוספת מטלטלי בחיפזון

שלא אחמיץ.

עוברת באוויר בחרבה ובים

וליבי נהמה ושירת ים גדולה.

באה אל בין זרועותיך

הכונסות גופי ונשמתי

לתוך גופך.

והגדת לי

והגדתי לך.



הפעם

 

 הפעם

לא רוצה להיות צודקת

הפעם

רק מאוהבת.

הפעם

בלי  פנקס

ויד רושמת.

הפעם

מאהבת.

עוד הפעם,

להספיק

לנגוס

בהנאות הקטנות

להספיג ולספוג.

הפעם,

לגעת

לגשש

למשש

לנשק

לחבק

להסתכל.

לתוך העיניים

לאורך הידיים

שרירי הרגליים

הגב,

שערות החזה.

זכרותך,

כּשישנה וּכְשעֵרָה.

לעצור,

בקמטים הקטנים

שאספת עם השנים.

לספר לך

עם הנץ

כמה חייכתי אותך

בתוכי

כל הלילה.

הפעם

ועוד פעם.

ועוד אחת

אולי.

 



לקדש



 

קדיש וקידוש

ימי חייך

באהבה ורצון והומור גדול

הנחלתנו.

נעצור לזיכרון מעשיך

למנות ימי חייך.

 

ביניהם ימי מנוחות

בנאות דשא,

 וימי חייך

של הליכה בגיא צלמוות.

 

ימי משענת ונחמה

ומחלה.

 

ונטעת בנו נגינות

רעננות, מעוררות ועייפות.

 

ונאסוף רגעים ואהבות

שעוד לא נגעת

ואתה

הלכת בדרכך.

 

יהי זכרך

יישאר בנו

לשמחה.                                           

                                          (א' באדר א')



אשה של מילים

 

 

 

לדבר אותי

בלי.

לדבר אליך

ללא שפתי,

והמילים

שיושבות בי

 מתייסרות

עד ששטות אליך.

מתעוותות, בוכות

אוהבות

ומשלימות.

נוגעות,

לפעמים.

פוגעות ונופלות

לעיתים.

רוצה לטעת בך

בפנים, 

אותיות עתיקות

של שפתי

וזו

שפת אמי

וסבתי

וסבת סבתי

שתפילה מלמלה בה,

ושפתה של דינה

ההיא.

רוצה

שתלטף אותך ביופייה

רב הימים.

שתתענג

על בשלותה

שתנגוס בה

בין תאווה

לעצב,

שתשחק ותשְֹחוק

בה,

כמוני.

אות אחר אות

מילים מילים

ותאהב בי

שוב,

איתה.

 

 

נגיעות

 

 

 

 

 

ואתה נגעת.

עם הרוח

ההיא.
כמו הענן
המתגעגע 
ומלטף
את קו ההר.
 

מבט של שקט.

מתעגל

מעגל

מעַנְבֵּל
מענג
תוכִי.

קולף

אחת אחת

תומתי.

נותרתי

בלי.

ערה

מתנומתי.

גיליתי עוד

 אני.