ימי בחרותי עברו עלי במקום קסום ירוק, מלא חוויות. עבודה ועבודת האדמה בעיקר היתה הערך החשוב לצד חברות.
אהבתי את המקום ולמדתי להתחבר לריחות, לשינויי העונות ובמיוחד לירוק על כל גווניו. שנים עברו, היו לי גינות, גידלתי עצים ועציצים.
תמיד עם חלומות לחזור לעבודת אדמה של ממש אבל כנראה שהיו דברים חשובים ונכונים לי יותר.
לפני כך וכך שנים התוודעתי לאפשרות לקפוץ לביקורי עבודת אדמה בחוות אורגניות לזמנים קצרי מועד, אצל אחרים ברחבי העולם.
התחלתי באיסלנד בחווה קסומה בפיורדים המזרחיים. שם הייתי עובדת אדמה אמיתית. וזו פתחה לי את התיאבון להמשיך.
המשכתי ליפן אל חוואית מיוחדת במינה בשם נאנאקו שרק לכתוב פה את שמה ואני כבר בדרך לחזור אליה.
משם הגעתי לחווה בצרפת הקטלונית. חווית יער בלתי נשכחת. אחר זו, נסעתי עד לחוונת קטנטונת בסאן דייגו שבארהב, שבה קיבלתי כמה שיעורים מרתקים בכלל ובינהם גם על עקרונות המטבח האורגני. משם התגלגלתי ובאתי אל גולת הכותרת בכפר קטן קרוב לרומא למשפחת אומנים מיוחדת במינה. בין יתר עיסוקיהם האומנותיים, הם מטפחים גינה ענקית, של דונמים רבים. עם צמחים ובעלי חיים אסופיים.
גם לשם אני מקווה לחזור בעוד קצת, אולי אולי בסתיו.
כל ביקור/ התנדבות כזו בחווה, זו בעצם מתנה קטנה שאני נותנת לעצמי לקראת או בדיוק ביום הולדת שלי.
ההקדמה הארוכה הזו כולה באה לספר על חגיגה קטנה שאני נהנית ממנה מאוד בבית החדש שבין גבעות האלונים. אני בונה לי לאט לאט "גינה" קטנה שמורכבת מעציצים ואדניות ומתחברת נפלא לכל האלונים הותיקים שמסביב לבניין.
לצד צמחי נוי יש לי גם עצי פרי ננסיים, צמחי תבלין ואפילו כמה שיחי ירקות מניבים.
כרגע אני משחקת במחשבה על עמוד הדרופוני,
נראה.
ככה בהדרגה, מתחברת לשורשים ההם של אותו כפר הירוק כל ימות השנה, לנעורים, לאהבה ישנה.
